12 דצמבר 2016 | ליאור עילם
אל תסמכו על בית הספר – חלק א'

שנת הלימודים בעיצומה. יום יום כשני מליון הורים שולחים כמיליון ילדים למערכת החינוך. בין ההורים למדינה יש מין "הסכם" בלתי כתוב: המדינה מבטיחה לתת לילדים שלנו את הכלים שיביאו אותם להצלחה בחיים ואנו ההורים, בתמורה, הולכים לעבודה או לעסק וממנים את הוצאות החינוך (ושאר הוצאות הממשלה).

שנת הלימודים בעיצומה. יום יום כשני מליון הורים שולחים כמיליון ילדים למערכת החינוך. בין ההורים למדינה יש מין "הסכם" בלתי כתוב: המדינה מבטיחה לתת לילדים שלנו את הכלים שיביאו אותם להצלחה בחיים ואנו ההורים, בתמורה, הולכים לעבודה או לעסק וממנים את הוצאות החינוך (ושאר הוצאות הממשלה).

 

הורים ואנשי חינוך כאחד מבינים שהמציאות התעסוקתית, העסקית והכלכלית השתנתה דרמטית בשנים האחרונות. היא שונה לחלוטין מהמציאות שבה עוצבו מוסדותיה של מערכת החינוך בעשורים הראשונים לקום המדינה, והיא צפויה להמשיך ולהשתנות. 

 

האם "ההסכם הזה" עדין תקף? האם בית הספר באמת מכין את הילדים שלנו להצלחה בעולם המודרני והאינטנסיבי שמצפה להם בעשורים הבאים? כשאני שואל יזמים מצליחים: "האם בית הספר עזר או הפריע לכם להפוך ליזמים"? התשובות מעורבות. רבים מרגישים שבית הספר היה בזבוז זמן מוחלט, שעמום גדול וחסר תועלת, שהקשר בינו לבין עולם המציאות קלוש ביותר.

 

מה שמעניין הוא שגם אלה שרואים בחיוב את תקופת בית הספר, מדברים לרוב על מורה מסוים שהשפיע עליהם, או על השפעתה של תכנית חיצונית שהובאה אל בית הספר או תכנית חיצונית שלקחה אותם אל מחוץ לכותלי בית הספר (פעילות במסגרת של 'מרכז מחוננים' למשל). כשמנטרלים את שני הגורמים הללו (מורה יוצא דופן או השפעתה של תכנית חיצונית) מקבלים תמונה עגומה למדי: רוב היזמים המצליחים מרגישים שהם הצליחו למרות בית הספר, ולא בזכותו.

 

להיכן בית הספר מכין את הילדים שלנו: לעולם המחר או לעולם האתמול?

ישנה ביקורת רבה על כך שבית הספר אינו מקנה את הכישורים הדרושים לעתיד. מערכת החינוך הוקמה במקורה במטרה להכשיר פועלים למהפכה התעשייתית. מאז ועד היום כמעט כל מערכות החינוך בעולם פועלות באופן דומה: הושיבו את הילדים בכיתה, חייבו אותם לשבת בכיסא במשך זמן ממושך ולמדו אותם את אותו החומר, בין אם הוא מעניין אותם או לא ובין אם הם הבינו אותו או לא.

 

לאור זאת, האם תתפלאו לגלות כי מחקרים מצביעים על כך שמרכיבים כגון יצירתיות, נטילת יוזמה, אומץ, חשיבה עצמאית ועוד, הולכים ונחלשים, הולכים ונעלמים, ככל שהילדים מתקדמים במערכת החינוך משנה לשנה ומכיתה לכיתה?

 

כולנו מבינים שהעתיד הוא עתיד שבו אין משרות יציבות וקבועות עד לפנסיה. זהו עתיד שבו אנשים צעירים יצטרכו להמציא את עצמם כל פעם מחדש, לחשוב באופן יצירתי, ליזום, לקחת סיכונים ולהתמודד עם כישלונות כמפתח לצמיחה.

 

בעתיד כזה, לבית הספר במתכונתו הנוכחית יש מעט מאוד להציע. מערכת החינוך עושה מאמצים להשתנות, אולם ברובה המכריע היא עדין מכינה את ילדינו לעולם של אתמול ולא לעולם של המחר. אנו כיזמים, בוגרי מערכת החינוך, מבינים זאת טוב מכולם.

 

מה אנחנו יכולים לעשות? כיזמים, אנו מבינים שאין טעם לחכות שמישהו אחר יתפוס פיקוד וישנה את המציאות. אם עתיד ילדינו חשוב לנו עלינו לפעול על מנת להשפיע עליו באופן הטוב ביותר שנוכל. במקום לטמון את ראשנו בחול, עלינו לפעול ועלינו לפנות לשם כך משאבים – זמן וכסף.

 

לפנות זמן? כן, אני יודע כמה אנחנו היזמים עמוסים. אבל עד לפרסום החלק השני של הכתבה בה אפרט כיווני פעולה אפשריים, אני מפציר בכם לחשוב: מה חשוב לכם יותר: קידום מקצועי? כסף? או הילדים שלכם? אני לא חושב שהאחד צריך לבוא על חשבון השני, אבל, אני כן חושב שכל אחד מאיתנו צריך לעשות חשבון נפש ולשאול אילו ערכים הוא מציב קודם וכמה משאבים הוא מוכן להקדיש למען כל אחד מהערכים הללו?

תגובות
הוסף תגובה

* אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של StartIsrael לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.