17 ספטמבר 2017 | רות סגל
טכנולוגיה ומוזיקה - כי את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק

"עד לא מזמן, בכל קניון שכיבד את עצמו היו 500 עד 1000 מטרים של חנות דיסקים. היום לא נשאר להם אפילו דוכן פיס. אם פעם הלכתי לקנות דיסק אז היום אני משלם 30 ₪ בחודש עבור כל המשפחה שלי דרך חבילה ב־Apple Music ושישה בני משפחה מורידים וצורכים מוזיקה כמו משוגעים, כל אחד באופן עצמאי".

 

כמה שנים לפני שפתחתי לראשונה את פרופיל ה־Facebook שלי, כשהסנסציה של הרשתות החברתיות התחילה להתפשט בישראל, כבר הייתה מדיה חברתית אחרת ששלטה ברשת. אתר האינטרנט MySpace הוקם בשנת 2003 עבור חובבי מוזיקה שרצו לחלוק את חיבתם לז'אנרים ואמנים שונים וכן כבמה למוזיקאים שהורשו להעלות לאתר עד שישה שירים בקבצי MP3. כמה שנים לפני כן ג'ף רובין וביל קינקייד פתחו את נגן המדיה SoundJam MP שלימים החליף את שמו ל- iTunes ושימש לניהול והשמעת קובצי מוזיקה. אפליקציית Shazam שדוגמת קטעי מוזיקה ומזהה את מקורם באמצעות מיפוי הקצב, העוצמה והתדרים של השיר נוסדה ב־1999, 8 שנים לפני הופעת ה־iPhone הראשון ושימשה בהתחלה כשירות טלפוני מהסיבה הפשוטה שהטלפונים החכמים עוד לא נוצרו.

 

כשמדברים על חדשנות במוזיקה צריך להבין כי הטכנולוגיה שזורה היטב בהיסטוריה של ענף המוזיקה בעשרות השנים האחרונות. "הטכנולוגיה שינתה את החיים של כולנו בקצב שאנחנו לא רגילים אליו. ככל שאתה יותר מבוגר אתה מסתכל על זה בעיניים יותר תמהות." מספר יאיר ניצני, אחד מהדמויות החשובות והמשפיעות ביותר על עולם המוזיקה הישראלי החל משירותו בגלי צה"ל, חברותו בלהקת "תיסלם" ועד לתפקידו כמנכ"ל הד ארצי. "עד לא מזמן, בכל קניון שכיבד את עצמו היו 500 עד 1000 מטרים של חנות דיסקים. היום לא נשארה אפילו חנות בגודל של דוכן פיס. אם פעם הלכתי לקנות דיסק אז היום אני משלם 30 ₪ בחודש עבור כל המשפחה שלי דרך חבילה ב־Apple Music ושישה בני משפחה מורידים וצורכים מוזיקה כמו משוגעים, כל אחד באופן עצמאי".

 


יאיר ניצני. צילום: מאיה באומל ברגר

 

ניצני משתתף היום בתוכנית מאיץ המיזמים StartOno Accelerator שבקריה האקדמית אונו. לתכנית שני מחזורים בשנה והיא מתמקדת, בין היתר בתחומים בהם לקריה האקדמית אונו ידע ונסיון יחודיים. "כל נושא היזמות הוא נושא מאוד חשוב בבסיסו של המוסד הזה" מסביר יאיר סאקוב, יושב ראש מרכז היזמות בקריה האקדמית אונו ואיש היי-טק בעברו. "בניגוד להרבה תוכניות אחרות שפונות לקהלים ספציפיים, אנחנו מאמינים שכל סטודנט חייב שיהיה בידיו את ארגז הכלים של היזמות, ולכן אנחנו נמצאים בתהליכים להכנסת לימודי חובה ביזמות בכל תוכניות הלימודים. בבית הספר למוזיקה ובפקולטה למנהל עסקים כבר קיים קורס ליזמות. בהמשך נכניס הקורס לפקולטה למשפטים, מדעי הרוח, ומקצועות הבריאות. בנוסף, אנו מפעילים תכנית מאיץ – אקסלרטור – למיזמים בתחומי המוזיקה, הספורט, העסקים החברתיים ולסטארטאפים אחרים". בית הספר למוזיקה ע"ש ג'ונתן ווהל הוא אחד משני בתי הספר למוזיקה המובילים בארץ והיחיד שבו אפשר לקבל תואר אקדמי במוזיקה. בנוסף ללימודי היזמות הקיימים בביה"ס למוזיקה, ניצני מוביל מסלול מוזיקה ייחודי בתכנית המאיץ.

 

את הקשר בין מוזיקה לטכנולוגיה ניצני זיהה כבר בגיל צעיר: "באיזשהו שלב הבנתי שמאחורי כל התקליטים שאני אוהב יש עוד חוץ מהמוזיקאים וזה סקרן אותי. לאט לאט נכנסתי גם לעולם המוזיקלי וגם לעולם הטכנולוגי". את הקריירה שלו בתעשיית המוזיקה התחיל ניצני באולפן הקלטות ב-LA בתפקיד "מכין קפה ראשי וסוחב רמקולים" להגדרתו. "זה היה בשנות ה־70 וכבר אז למדתי הרבה על טכנולוגיה ואיך היא מתחברת עם מוזיקה. אחרי זה התגלגלתי לגלי צהל בתפקיד סאונד-מן וכשהגעתי ל"תיסלם" הייתי מאוד מכוון טכנולוגיה בכל הנוגע להקלטת ההופעה, לביצוע המיקסים ולתחזוק האולפן. במשך השנים העשייה המוזיקלית התחברה עם ההבנה הטכנולוגית, עם הקשר שלי לחברות התקליטים ולנושא זכויות היוצרים והכול התחבר יחד. רצה העולם ולקח אותי למקומות האלו שאפשרו לי להיות מולטי-טאסקינג, וזה מה שהשוק היום דורש מאנשי המקצוע. כבר אי אפשר להיות רק מוזיקאי. אתה צריך להיות ב־YouTube וב־Facebook וב-Spotify וזה מאוד כיף שאפשר להתעסק במון דברים. זה מסקרן ומסעיר.

 

בואו נדבר קצת על חדשנות וטכנולוגיה, איזה דברים מעניינים קורים היום?

"כל התעשייה שקשורה בדיסקים, בקמעונאות וביצור, כל מה שקשור בהפצה ובשיווק, הכול עבר לטכנולוגיה החדשה" מסביר ניצני. "בצד האומנים והמבצעים יש מהפכה אדירה. הסטרימינג וההורדות שינו את פני התעשייה. בעצם כבר לא מייצרים אלבומים של 12 טרקים. המחויבות לייצר אלבומים ירדה והתעשייה הפכה לתעשייה של סינגלים. כמו שהיה כבר בתקליטונים בסיקסיטיז. כבר אין סיבה להכין אלבום עם קונספט בהשקעה אדירה. יצרתי שיר אחד לרדיו. אני אהיה סטטיק ובן אל, אני אעשה טו דו בום אחד, אחר כך, עוד חודשיים אני אעשה עוד שיר. גם אין צורך להשתמש באולפנים שעולים מיליון דולר, לתחזק ציוד ולשלם לטכנאים. היום אפשר בכל PC להתקין תוכנות מוזיקה עם מולטי-טרקים של מאות ערוצים. מה שפעם היה עולה מיליון דולר עולה היום 7,000 דולר. פתאום כל ילד שרוצה לעשות מוזיקה עושה את זה מהבית. אולי התוצאות קצת פחות טובות אבל לא עד כדי כך שתחליט לבחור לעשות את המוזיקה שלך באולפן יקר". ואפשר גם לחסוך זמן וכסף על לימודי המוזיקה כפי שמסביר סאקוב "יש לא מעט אתרים שמאפשרים ללמוד ולנגן על גיטרה ופסנתר ולעיתים בלי כל צורך לרכוש את הכלים".

 

 


יאיר סאקוב. צילום: יוסי צווקר

 

 

"נושא נוסף הוא היכולת לשחרר שירים ללא תלות בחברות התקליטים" מסביר ניצני, "במקום לבזבז זמן על פלסטיק ומשלוח פיזי של הדיסקים לתחנות הרדיו היום פשוט מעבירים קבצים. תחנות הרדיו כבר לא משתמשות בשום דבר שהוא פלסטיק ויש להן גישה ישירה לבנקים של מוזיקה. הן משדרות מתוך הבנקים האלו והן יכולות לקבל נתונים על מה שהושמע מתי וכמה. השבוע יצא סקר על השמעות הרדיו בשנה האחרונה. כשאני הייתי בגלי צהל מצעד הפזמונים נקבע על ידי גלויות שהמאזינים שלחו. תודה לאל זה עבר מהעולם. היום מצעדי ההשמעות נעשים באמצעות טכנולוגיה ישראלית שנקראת מדיה פורסט – חברה ישראלית שבנתה מערכת שיודעת להאזין לכל תחנות הרדיו באופן דיגיטלי ולהוציא דוח השמעות עם סטטיסטיקות שמציגות מה הושמע, באיזה שעה ובאיזה תחנה. הם יכולים להצליב את הנתונים וזה הופך את החיים להרבה יותר מדויקים. הדאטה שלהם לא תסולא בפז".

 

איך המוזיקה משתמשת בטכנולוגיות של השנים האחרונות?

"אם פעם חברות התקליטים היו מאזינות לתקליטי דמו או הולכות למועדונים לשמוע הופעות, היום הן משתמשות ב־Data mining כדי לפלח מידע ולראות איזה דברים מעניינים צומחים ברשתות החברתיות" מספר ניצני, "גם להקות שרוצות לבחון קהל ברמה הלוקלית יכולות לבדוק אם יש להיטים מסוימים שנשמעים יותר על ידי הקהל הזה ב־YouTube. אומנים צעירים או בתחילת הדרך יכולים לשווק את עצמם טוב יותר ובצורה מדויקת בעזרת הפילוחים ש־Facebook או Instegram נותנים להם. הם רותמים את מה שיש ב־Facebook וב־Instegram כדי להתחבר לקהל המטרה".

 

"נושא ההתאמה האישית של המוזיקה מאוד פופלרי בשנים האחרונות" מספר סאקוב "Spotfy וג'נגו מאפשרים לך לשמוע מוזיקה בסטרימינג ואתה יכול למצוא מה אתה אוהב ומה לא וכך נאסף מידע על הטעמים של כל אחד מהלקוחות. אפשר להניח שאם כיום ב־Facebook יש מודעות שמותאמות אישית אז בעתיד, גם המוזיקה המלווה את המודעות הללו תהיה מותאמת אישית כדי להעצים את החיבה של הצופה למסרים של המודעה. בנוסף, כמוזיקאי ניתן לקבל פילוחים איזו מוזיקה אהובה יותר ולכוון את עצמך לשם". "דבר נוסף שמתחילים לראות הוא יצירת קומפוזיציות על ידי מכונות". ניצני מוסיף ומספר "בכנס IBM שלקחתי בו חלק הוצג אחד מהפיתוחים האחרונים של וואטסון (מערכת מחשב המבוססת על בינה מלאכותית) המאפשר כתיבת מוזיקה באמצעות מחשבי-על שיכולים לתרום ברמה הקריאטיבית. כבר היום נעשה שימוש בטכנולוגיה הזו ליצירת טריילרים בעולם הטלוויזיה והקולנוע. סה"כ מדובר במדע די מדויק והווטסון יודע לעשות את זה לבד."

 

איך הטכנולוגיות החדשות השפיעו על השוק הקיים?

"התפקיד של חברות התקליטים זז, במקום ניהול הן הפכו לחברות שיווק" מסביר ניצני, "הן עדיין צריכות לטפל במדיה חברתית, בשיווק ובמציאת אומנים. ואז קורה עוד דבר מעניין, הטכנולוגיה מאפשרת להרבה אנשים לעשות שיווק בעצמם. יש פלטפורמה כמו YouTube ואם אתה מספיק אינטליגנט, חרוץ ויצירתי אז תוכל להעלות את הסרטון שלך ל־YouTube בלי שתהיה לך תלות בקומיסרים שיגידו לך האם המוזיקה שלך טובה או לא. יושב לו היאיר ניצני בהד ארצי ומחליט אם המוזיקה טובה או לא. אז אומנם אתה מתחרה ביותר אנשים, אבל הסיכוי שלך להגיע הוא אפשרי".

 

 


יאיר ניצני בפעולה עם אחד מצוותי היזמים

 

אחד מהנושאים המטרידים יותר בשנים האחרונות היא דחיקה של כוח אדם אנושי לטובת הטכנולוגיה. המהלך הזה מתרחש כבר עכשיו בתעשיית המוזיקה "האולפנים של היום זה באמת חתיכת מאגר מחשבים עצום" מסביר ניצני, "מי צריך מתופף אם אפשר להרביץ על איזה iPad שמנגן בצורה מדויקת ומוכן לנגן 24 שעות ביממה אם צריך. היום אפשר להחליף גם אנשי סאונד ולקחת כיפופים של כל מיני סגנונות ולהכניס אותם לתוך סמפלר או לחסוך ב-20 נגני כלי קשת וליצור את האפקט במחשב בלי לשלם לאף אחד. כל העולם הקטין את עצמו לכדי PC. היום יש חברות שמתמחות באמולציה של כלים אנלוגיים לתוך אולפנים. לדוגמה, הם יכולים לייצר מגבר דמוי מרשל בתוך המחשב בלי לצאת מהבית. אפשר להוריד את המגבר ולקבל את האקוסטיקה של מרשל במחשב. כל מכשיר שקיים בעולם הפיזי יש לו תאום בעולם הווירטואלי וזה הופך את העסק ליותר נגיש".

 

מה צופה לנו העתיד בתחום הזה?


"בשנות ה-70 כשהייתי בן 13 הלכתי לראות קונצרט של מוזיקה אלקטרונית בשוויץ. אני זוכר שמה שחשבו שיהיה העתיד היו כל מני צלילים צורמים" מספר ניצני, "לא יודע למה אבל זה מה שחשבו. העולם יהיה טכנולוגי ויהיו 'טרחים' ורעשים וצקצוקים. זה היה הפסקול של סרטי מדע בדיוני עתידניים. זה לא קרה לשמחתנו. זה נכון שהמוזיקה נהיתה מאוד טכנית ויעילה. היום מתעסקים הרבה פחות בנשמה בתוך המוזיקה ויותר בדיוק של אפקטיביות המוזיקה. תמיד נראה לי שהגענו לקצה גבול היכולת אבל אלוהים יודע לאן נגיע. יש הרבה מקומות לשפר ולייעל בתחום של צריכת מוזיקה ושימוש במוזיקה. אם אתה עושה סרט ב־YouTube ואתה רוצה להשתמש במוזיקה אז עדיין העולם הישן של חברות התקליטים והמו"לים הוא מאוד נכון. צריך למצוא דרך לתת ליותר אנשים להשתמש במוזיקה. זה עולם שהוא לא נפתר. גם כל נושא התמורה והפירטיות במוזיקה מתחילים להתכנס לידי פתרון. הרבה יותר אנשים שומעים מוזיקה בתשלום כי קל יותר לשמוע מוזיקה ב־Apple Music".

 

"אחד הנושאים המעניינים הוא שימוש במוזיקה כדי להשפיע ולשפר מצב והתנהגות על אנשים." מסביר סאקוב, "מוזיקה משפיעה עלינו, על ההתנהגות שלנו, היכולות שלנו על ריכוז, על פריון וכדומה. כבר לפני 25 שנה הורים היו משמיעים לילדים שלהם את 'בייבי מוצרט' כי נאמר שזה מפתח ומחכים אותם. אבל זה נכון שיש אפקט למוזיקה. ניתוח נכון של המוזיקה והתאמתה באופן אישי לכל אחד ואחד יכולה לייצר מוזיקה שתשפיע למשל על האווירה במקום עבודה וכשאתה תעבוד תוכל לשמוע מוזיקה שתעזור לך להתייעל. בעולם הרפואה יכול להיות שהמוזיקה תהווה תחליף לתרופות להפרעות קשב וריכוז. אולי בתחום הזה יהיו פריצות דרך מעניינות."

 

יש לכם טיפים לקוראים שלנו שרוצים להקים מיזם בענף המוזיקה?

"קודם כל צריך להבין את האקו-סיסטם, להבין איך התעשיה עובדת ואיך היא חיה היום" מסביר סאקוב. "מה המודלים העסקיים האפשריים. את זה אפשר לעשות בעזרת מנטורים כמו יאיר ניצני שמבינים ונושמים כל היום את התעשייה." "כולנו מאוד נהדרים בלמצוא רעיונות מגניבים" מוסיף ניצני "וצריך שמישהו יעשה את העבודה להבין מה הקשר בין הרעיון לצרכי השוק. זה תהליך מורכב אך יש עליו מספיק היסטוריה כדי לדעת כיצד עושים את זה כמו שצריך. מהבחינה הזו תכנית StartOno Accelerator יכולה לתרום למכניזם הנכון".

תגובות
הוסף תגובה

* אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של StartIsrael לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.