חדשנות זה ממש כיף, נכון? הטכנולוגיה, ההתייעלות, החידוש עצמו ועוד המון פרמטרים שווים. יחד עם זאת, אני מרגיש צורך לומר שחדשנות יכולה להיות אכזרית, ואף מסוכנת.

המחיר של חדשנות

חדשנות מחייבת משמעת עצמית ויכולת לדבר ולשמוע אמיתות קשות, לקחת סיכונים, יכולת עבודה בסביבה אינטנסיבית והתמודדות עם הלחצים הנלווים לעבודה במקום חדשני. תרבות של חדשנות אינה תמיד מהנה: היא דורשת משמעת עצמית ואחריות אישית ברמות הגבוהות ביותר, תוך איזון עם היכולת לשתף פעולה בתוך הארגון.

יחד עם זאת, חלק מהותי בחדשנות הוא תחושת ה"כיף", היכולה להיווצר בשיחות שנועדו להוציא את המשתתפים מאזורי הנוחות שלהם ולהפוך רעיון לכדי משהו אמיתי. דיון שנועד "לשחק ברעיונות ובמושגים", יכול להיות מעצבן ומעורר מחלוקת, אבל קונפליקט יכול להיות חיובי, מכיוון שהוא עוזר לקבל תובנות. רעיון צולע שיש בבסיסו גאונות, ניתן לשנות ולעצב. התהליך המוביל לחלק הגאוני, עלול להיות אכזרי, אך הוא אפשרי כל עוד יש כלים ובחינה מעמיקה של מה אפשרי לביצוע. חברות, סטארטאפים וארגונים גדולים, צריכים לעבור את הקונפליקט הזה, כחלק מתהליך בונה חדשנות.

ההנחה הרווחת היא כי צוות מגוון יותר, מייצר יותר חדשנות. הגיוון בא לידי ביטוי בגיל, במוצא האתני ובתרבות, בהכשרה, בכישורי עבודה ובעיקר בסגנון החשיבה. באמצעות נקודות מבט רבות, מסננים שונים ושיתוף כנה - הרעיונות מקבלים בסופו של דבר צורה, בדרך שאינה אפשרית אחרת.

חדשנות כרוכה תמיד בוויתורים, לעתים כואבים, על רעיונות שנפלו בדרך, ולא כי לא היו מצוינים או לא חשובים להמשך התהליך. בכל מקרה, העלאת הרעיון היא רק ההתחלה, והחלק הקשה הוא היישום שלו, קל וחומר בארגון גדול. ביצוע הרעיון גוזל הרבה זמן ואנרגיה, וכל טעות, פירושה בזבוז משאבים ולא השקעה שלהם. על כן, ניתן להניח כי הגשמת רעיונות היא הרגע בו מתרחשת החדשנות - וגם הסיכון.

התפוח המודרני של ניוטון

הפרויקטים שהארגון נכנס אליהם בעקבות הרעיון, הם אלו שהופכים את התרבות הארגונית למכוונת חדשנות. פרויקטים חדשניים הם מטבעם אכזריים, וכמעט תמיד יציפו בדרך כל מחסום אפשרי, בדרך להצלחה או לכישלון מפואר. דוגמא טובה לכך היא חברת אפל ומחשב כף-היד שלה, ניוטון, שיצא בשנת 1993. פרויקט זה "שרף" לחברה 500 מיליון דולר בארבע שנות עבודה, כאשר נמחק כליל על ידי סטיב ג'ובס.

מצד שני, למרות ש'ניוטון' נכשל, הרעיונות שנוצרו סביב הפרויקט, כמו העוזר האינטראקטיבי הקולי, הניידות וזיהוי כתב היד היו מהפכניים באותה תקופה. יכולות אלו הועברו לטלפונים, לטאבלטים שלנו ואף למערכות הזיהוי הקולי כמו סירי ואלכסה. אפל כבר הייתה חברה של 24 מיליארד דולר כשהשיקה את הניוטון, שנגנז לאחר מכן. החדשנות במקרה זה אולי הקדימה את זמנה, אבל לא הייתי אומר שהיא נכשלה, וזאת בזכות הפיתוחים שבאו בעקבותיה. בעסקי החדשנות, יש לומר, אין באמת כישלונות, אלא בעיקר רעיונות מצוינים וויתורים כואבים.

האתגר בחדשנות מנקודת המבט של המנהל

כמה מהרעיונות הטובים ביותר באים ממקומות לא צפויים: עובדים המציפים בעיות באופן תדיר עשויים להיות נכס נהדר, אם ההתנגדות שלהם נובעת מחוסר שביעות רצון מהמצב בהווה. האתגר של מנהלים הוא להניע עובדים ליזום רעיונות סביב המודל העסקי, כאשר הם עדיין נדרשים לעמוד במשימות השגרתיות שלהם. הרעיונות שהם יביאו אולי לא יהיו גדולים, אבל עדיין בעלי פוטנציאל.

דוגמא טובה לכך היא כשעובדי בלוקבאסטר נשאלו בטרם פשיטת הרגל של החברה בשנת 2010, מהו לדעתם עתיד החברה. אף אחד לא חשב באותם ימים שאנשים יעדיפו להישאר בבית ולקבל סרטים ישירות מהטלוויזיה ומבלי לטרוח לזוז מהכורסה. בהתחלה זה קרה דרך הדואר (כמו שנטפליקס התחילה), ובהמשך פשוט הורדנו סרטים מהאינטרנט. יציאה מהבית כדי להביא סרט ולשלב אותו עם אכילת פיצה, היה רעיון טוב לזמנו, אבל חדשנות לא הייתה פה. דוגמא נוספת היא חברת קודאק, אשר מנהליה התעקשו להיצמד להרגלים ולתפיסות מיושנות. אם הם היו נוקטים בחשיבה חדשנית, סביר שקודאק הייתה כיום שחקן מרכזי בעולם הצילום הדיגיטלי.

פרויקטים של חדשנות מקבילים לפרויקטים תפעוליים "רגילים" - יש דרישות, יש תכנית, יש צורך לשלוט בהוצאות ונדרשת היצמדות ללוחות זמנים. יחד עם זאת, ישנה מורכבות נוספת בפרויקטים כאלו - חוסר הוודאות. לכן, מנהלים נוטים להישען על שיטות שהם מכירים, על מנת לשלוט בתהליך. כאשר מדובר בחדשנות, זו לא הדרך הנכונה, שכן אם אלו שיטות ידועות - היכן החדשנות?

לסיכום

למרות שהעולם הולך לכיוון של חדשנות כמעט בכל תחום (בעיקר בזכות הטכנולוגיה), היא לא מגיעה יש מאין, אבל היא כן מגיעה עם לא מעט השלכות. ארגונים אשר יבינו כי ההשלכות הן חלק מהמשחק, ימשיכו לקחת בו חלק גם בעתיד. ארגון ללא חדשנות כחלק בלתי נפרד מהתרבות העסקית והניהולית שלו, או כזה שלא מוכן להתמודד עם ההשלכות, הוא ארגון שיפגר מאחור ויתקשה לשרוד.