כולנו יודעים להגיד שהפרינט מת, רחמנא ליצלן ועליו השלום! העיתונים כבר מזמן נדדו למרשתת, הספרים נדדו לקינדל, המכתבים נדדו למייל ואף ילד שפוי כבר לא אוסף בולים. אז למרות שהם נדמים לעתים לשריד ארכיאולוגי מן הדורות הקודמים, אתם יכולים לנוח בבטחה שכרטיסי הביקור המסורתיים לא רק רלוונטיים היום בדיוק כמו פעם... אלא שהם גם חיים, בועטים ויעילים יותר מאי-פעם.

בניגוד לדעה הרווחת שכרטיסי ביקור הם אמצעי להחלפת פרטי קשר בלבד, לכרטיסי ביקור יש משמעות טקסית עמוקה וזו בדיוק הסיבה שהם מסרבים, כמו דינוזאורים טובים, להכחד מן העולם. זאת גם הסיבה ששום אפליקציה ו/או כרטיס ביקור אלקטרוני ו/או יו ניים איט, לא יצליחו להחליף אותם...

כשאתם מושיטים כרטיס ביקור לשותף פוטנציאלי, אתם עושים יותר, מלהחליף איתו פרטים, אתם מייצרים איתו סוג של אינטימיות. כן כן, תרצו או לא, נוצר שם איזה רגע קטן בשלוש שניות האלה שמישהו:

1. מושיט לכם כרטיס ביקור...

2. מישיר אליכם מבט שרמנטי ו...

3. אומר לכם בקול עמוק "הנה, קח את כרטיס הביקור שלי".

טוב זה לא באמת חייב להיעשות בכזאת יאיר לפידיות, אפשר לעשות את זה גם בפחות שמוזיות. אבל קלטתם את המסר, יש שם פאקינג רגע.

מה שכן, כולנו התרגלנו כל-כך להתעטף בכל הסטארטאפ-פלאף הזה של:

"אלבייטור פיץ' ופי.אי ו-וי.סי ואינקובטור ואקסלרייטור וסיד ראונד ובי ראונד ודאבל-די ראונד וגראות' סטייג' ודיס סטייג' ודאת' סטייג'ו-או.קיי יו גט דה פוינט..."

עד שאנחנו שוכחים שמה שחשוב באמת, זה הרגע הזה שאנחנו מישירים מבט לשותף או המשקיע הפוטנציאלי ואומרים לו ברוב פאסון ובפה מלא מבטא: "היר טייק מיי קארד..." כי בינינו אחרי הפיץ' המיינד-בלואוינג שלכם, נשארים רק שני דברים בראש שלו: האיש והרעיון. והאיש, תאמינו או לא, בא לפני הרעיון.

דבר אחרון ששווה לשים עליו דגש, תגיעו עם כרטיס ביקור איכותי! למה? כי נסו לחשוב רגע, כמה זמן אתם הייתם מחזיקים על השולחן כרטיס ביקור שהגניב אתכם מבחינת עיצוב וגימור, לעומת פרק הזמן שנדרש לכם כדי לזרוק לפח - כרטיס ביקור שנראה כמו זה ששמים על שמשות של רכבים במקומות שונים בעיר.

יותר מזה, קחו אתכם כרטיס ביקור שיכול גם לייצר איזשהו דו-שיח (קונברסיישן פיס יעני) כמו למשל כרטיס ביקור שנשלף מפנקס. אז יאללה: פיץ' עליכם! ובפרוש השנה החדשה נאחל לכם גם שתהיו תמיד ליוניקורן ולא לפלופ.