3 אוגוסט 2014 | קרן לויתן
חופשת לידה ואקזיט: הנשים שהופכות את האימהות לסטארט-אפ

הן יצאו לחופשת הלידה כשכירות מן השורה, וגילו את עצמן מחדש כיזמיות מצליחות. ארבע נשים שהפכו לבוסיות של עצמן מספרות על המוטיבציה הפנימית לשינוי, קשיי ההקמה שבדרך ונפלאות התמרון בין פרזנטציה לטיפת חלב

האם שאלת את עצמך את תתמרני בעתיד בין חיי המשפחה לקריירה? אולי חלמת פעם לנטוש את שגרת השכרה ולפתוח עסק משלך? אם כן, כדאי לדעת שכבר לא מדובר במחזה נדיר. במצב בו שוק העבודה רק הולך והופך עמוס בלתי אפשרי, נשים רבות נאלצות להמציא את עצמן מחדש פלוס ילד. מגלות שאין יותר ממש למה לחזור, ואולי גם לפני כן לא ממש היה. אמנם הן עשו את כל מה שאמרו שצריך: בגרות, פסיכומטרי, תואר, אפילו מצאו ג'וב טוב. אלא, כמובן, שהחיים הם לא מה שסיפרו וגם ההלוואות והתלות בהורים לא הצליחה למגר את המינוס ותחושת הבינוניות.

 

 

"לפני שהפכתי לאמא עבדתי בתפקיד ניהולי בכיר בחברת שיווק", מספרת טלי ברסקי-לוי. "ברגע שחזרתי מחופשת הלידה פשוט לא הרגשתי אותה אישה". את ששת החודשים בבית החליטה במפתיע לנצל לפתיחת שופי, קו מוצרים מותאם אישית לאם הטרייה כגון מעקב אחר ביקור בטיפת חלב ותכנון תקציב חודשי. מדובר בעסק הראשון שלה, ולדבריה "אחרי שכבר קפצתי למים, הבנתי שאני כבר לא בנויה לעבודה במשרד עד לשעות הערב המאוחרות. אין ברירה, אלא לבנות קריירה לעצמי, כזו שבה אשלב בין קריירה לאימהות".

 

 

 

 

ברסקי-לוי היא רק דוגמה אחת לתופעה המתגבשת של אותן נשים משכילות, יצירתיות ושאפתניות, שגילו את עצמן מחדש כיזמיות בזכות האימהות. מלאות אמביציה לכבוש את העולם, הסטטוס החדש אילץ אותן לעצור בצד ולחשב מסלול מחדש. "כשילדתי, מצאתי את עצמי מתלבטת האם לחזור להיות שכירה", משחזרת עדי כהן-קפלן, בעלת רשת מתנות מעוצבות לאם ולתינוק בשם תות וניל. "פתאום הבנתי שעם תינוקת בתמונה אין זמן פנוי ללבטים. הגיע הרגע להתחיל לקדם דברים, שניה לפני שהתירוצים יהפכו למציאות. הבנתי שיש לי מוצר מספיק טוב ביד, וידעתי שאפשר להתחיל".

 

 

אמא בהרצה

 

בזמנים בהם תכניות טלוויזיה סטייל "מסודרים"  מסמלות את החלום הישראלי, נדמה שכולם סביבנו יזמים ויזמיות בשאיפה. עסקי הסטארט-אפ המקומיים מתרבים בקצב מסחרחר, פופולרי, טבעי כמעט כמו היכולת להפוך להורים. אלא שהמעבר החד לראשונה ללילות לבנים והנקות נשמע תובעני גם בלי עיסוק אובססיבי לצידו בפיתוח, תקצוב ורדיפה אחר לקוחות. מה מושך אמא בהרצה לעמוד באתגר הכפול?

 

 

לפעמים, כפי אמר ג'ון לנון המנוח, החיים הם מה שקורה בזמן שמתכננות תכניות. "המיזם התחיל כלא יותר מתחביב שלי ושל בעלי", מתארת רחלי לבקוביץ', חברה בצמד מפתחי תוכנת ZUZNOW הממירה אתרי אינטרנט לפורמט סלולר. "במבט לאחור, חייבת להודות, לא חשבתי שיום אחד הוא יהפוך לעבודה במשרה מלאה ויאפשר לי לעזוב את מקום העבודה עבורו".

 

 

 

 

עבור אחרות, נפנוף לשלום לעולם השכירות נתפסה כעניין של זמן. אם תשאלו את רחלי ון-בירן, היא תמיד ידעה שתהפוך לעצמאית, ומה שעשה את ההבדל הייתה דחיפה קטנה ברגע הנכון: "זמן תקופת חופשת הלידה של ביתי הבכורה הפכה לנקודת מפנה. פתאום קיבלתי הפוגה מהעבודה האינטנסיבית, חלון זמן שאפשר לי לבצע חשבון נפש ולהגדיר לעצמי מה אני באמת רוצה".

 

 

העיסוק החדש באימהות הניב במהרה רעיון חינוכי ומשתלם, שהוביל במהרה יחד עם בעלה להקמת חברת "JUMBOARD" . לאורך הדרך פיתחה את WEBBE, מקלדת צבעונית המתחברת למחשב ומציעה עשרות משחקים לתינוקות ולגיל הרך. היא מעידה כי גיבוש הקונספט צבר תאוצה, אך הבשיל רק בצומת משמעותית יותר בחייה. סמוך ללידת ביתה השלישית, איבדה ון-בירן את אמה בפיגוע תופת במרכז העיר תל אביב. "נכנסתי להלם, לתובנה חזקה שחיים רק פעם אחת. הרצון למצוא סינרגיה בין עולם הטכנולוגיה שאני כ ל כך אוהבת לבין האישי והמשפחתי דחף קדימה יותר מתמיד".

 

 

 

 

ובכלל, כל ארבעת הנשים מתארות ערך אישי מוסף בזכות האימהות. ניהול הזמן, סדר העדיפויות ותפיסת העולם הם רק חלק מהמרכיבים שחל בהם שינוי המסייע להצלחה. "הרבה פעמים שואלים אותי מתי הספקתי לעשות את כל זה, או אומרים לי שבטח יש לי ילד נוח וקל, ישן כל היום", מחייכת ברסקי-לוי. "ברור שאין רחוק מכך. כל מי שהייתה בחופשת לידה יודעת שאין זמן מיותר להקמת עסקים. אבל במבט לאחור, פתיחת "שופי" היה מעין תרפיה עבורי. אחרי הלידה הרגשתי שכל הקלפים בחיי נטרפו, ובמקביל גם עולם הערכים שלי השתנה. נחשף בפניי עולם תוכן חדש, אותו הצלחתי לתרגם ליצירתיות ובהמשך גם לכסף".

 

 

"חזרה לשכירות היא כישלון"

 

תאמרו, כמה סקסי כבר יכול להיות סטארט-אפ שמתנהל בין חדר העבודה לטיפת חלב? אם להאמין ליזמיות שלנו, מסתבר שלא מעט. "החיים שלי נראים כמו רכבת הרים אחת גדולה", מודה לבקוביץ'. "כצפוי, יש עליות וירידות רבות ולעיתים רק מרווחים של דקות בודדות ביניהן. מחשבות על וויתור? לא ממש, אבל בהחלט הרהורים האם כל הזמן וההשקעה ישתלמו בסוף. כחלק מזוג שגם עובד יחד, תמיד שואפים לאזן בין ביזנס לפלז'ר. לצערי אנחנו עוד לא שם, ומוצאים את עצמנו עובדים עד לשעות הקטנות של הלילה, לפעמים גם גולשים לחופשות וסופי השבוע".

 

 

תחת הצורך להתפרנס יותר מאי פעם, החרדה הכלכלית תמיד מתקתקת ברקע. ברסקי-לוי ממהירה להדגיש את חשיבות התמיכה מבן הזוג: " להרפתקה הזו יוצאים תחת הבנה הדדית שהמשכורת שלך כבר לא "תדפוק" כל חודש, שלפניכם גם זמנים קשים. מצד שני, כמו אצל יזמים אחרים החשש הוא חלק מהמוג'ו המחייב, זה ששומר על ערנות ומונע שאננות בדרך למעלה".

 

 

עדיין, אף פעם אי אפשר להתכונן מספיק. לפעמים לומדים לשחות במים רק אחרי שטובעים, או כפי שמתארת כהן-קפלן, "כמעט הרמתי ידיים. השותפה ואני הגענו מהצד האסתטי והנעים של חברות האופנה, לא רגילות להתלכלך בעבודה קשה ובשיווק כדי להתפרנס. החלטתי לשנות גישה, מה שהוביל לפירוק השותפות בפיצוץ גדול. איבדתי חברה, אבל היה לי ברור שהמשבר שיצרתי יקדם אותי ממשבצת העסק הקטן שלא מתרומם".

 

 

למרות הקשיים, אף אחת מהן לא מתגעגעת לימי המשרד העליזים. עבור חלקן, כמו ברסקי-לוי, מדובר בפירוש בכישלון. "אל תביני לא נכון", היא ממהרת לסייג, "היה לי טוב במקום העבודה האחרון שלי. אבל מבחינתי משמעות החזרה כשכירה לשוק היא שלא הצלחתי במטרה שהצבתי. בכלל, הייתי אומרת שלעבוד אצל אחרים זו ברירת מחדל". "אין מה לעשות", קובעת כהן-קפלן, "קשה לחזור אחורה ולוותר על הגמישות הנוכחית. אמנם מדובר בשעות עבודה ארוכות, אבל הקלילות וחוסר השחיקה תמיד מפצים ובגדול".

 

 

אבל מהי באמת "גמישות" וכמה באמת נהנים ממנה? אם נניח בצד את התמונה הפסטורלית בה מסיימים לטגן שניצלים וחוזרים לעבוד על המצגת, נגלה שהעבודה מהבית אינה מילה נרדפת לבילוי זמן עם הילדים. "אני מקפידה להוציא את הבנות מהגן פעמיים בשבוע, ומשתדלת מאד להתנתק מהנייד. אבל יש תקופות שזה בלתי אפשרי", מודה לבקוביץ'. "המצב משפיע מאוד עלי ועל הבנות, אז אני גונבת עוד זמן מפה ושם ומשלימה הפרשים בשעות הלילה".

 

 

 

 

גם אצל ברסקי-לוי מדובר במשימה לא פשוטה: "אני משתדלת שנבלה יחד זמן איכות ללא עבודה ופלאפון.  בדגש על משתדלת. מיד אחרי שהבן שלי הולך לישון אני ממשיכה לעבוד". החישוב הפשוט שמבצעת כהן-קפלן לא מותיר לה מקום לספקות: "תינוקת חולה עבור עצמאית היא שוות ערך להפסד יום עבודה. מכיוון שגם אני וגם בעלי עצמאיים, הכי הגיוני שאחד יישאר לעבוד בבית, שהרי כל רגע כאן יכול להפוך לזמן איכות משפחתי".

 

 

עסק בחיתולים

 

אז ההצלחה במידה מסוימת כבר מנת חלקן, אבל ארבעת הנשים המובאות כאן לא שוכחות את חבלי הלידה הראשונים בתחום. מרוצות מחייהן, האם הן ממליצות לנשים ואימהות אחרות? לא בטוח. "אין לכך תשובה חד משמעית", מהרהרת ברסקי-לוי. "לכל אחת מבנה אישיותי, חלומות ורצונות משלה. לא כל אחת היא יזמית בנשמתה, אבל יש יותר מדרך אחת להגיע למטרה". כהן-קפלן מאמינה שהדרך לשגשוג עסקי נקבעת על פי מדדים ברורים: "דרוש דרייב פנימי עצום, יכולת לקיחת סיכונים ואורך נשימה כלכלי. שאלי את עצמך: האם המוצר שלך עונה על צורך אמיתי? האם יש לו יתרון ייחודי על פני השוק? האם יש לו יכולת שיווק ממוקד לקהל היעד? רק אחרי שענית בבטחה על כל הסעיפים הללו, את יכולה להתחיל לפעול".

 

 

ומולן, בגישה אופטימית יותר, לבקוביץ' מאמינה שבכל אחת מסתתרת יזמית מוצלחת: "חשוב להדגיש שאין הבדל בין אישה לגבר. אם הצורך לפעול בוער בך לכי על זה, ואל תחפשי תירוצים למה לא. מצאי סיבות למה ואיך כן", או כפי שמסכמת ון-בירן: "אנחנו נשים. עברנו לידות וגידול ילדים. קטן עלינו".

 

תגובות
הוסף תגובה

* אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של StartIsrael לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.