15 אוקטובר 2014 | איל בר-צבי
המסמכים המשפטיים שכל יזם זקוק להם

הפן המשפטי של חיי מיזם גם משלים וגם מקביל למהלך חיי המיזם. ככל שמתקדם המיזם – מתקדמת גם רמת המורכבות של המסמכים המשפטיים המלווים אותו, והולכת ופוחתת בדרך כלל רמת המעורבות של היזם בניסוחם.

הפן המשפטי של חיי מיזם גם משלים וגם מקביל למהלך חיי המיזם. ככל שמתקדם המיזם – מתקדמת גם רמת המורכבות של המסמכים המשפטיים המלווים אותו, והולכת ופוחתת בדרך כלל רמת המעורבות של היזם בניסוחם.

 

מסמכים משפטיים אינם מנוסחים תמיד בלשון ברורה, אך בניגוד לדעה הרווחת, המטרה היא לא להקשות את קריאתם על ידי היזמים אלא לעשות שימוש במונחים שגורים בקהילת ההי-טק בעולם, ולנסות לסגור כמה שיותר "פינות" עתידיות אפשריות. מובן שהדבר לא תמיד אפשרי, אבל כן כדאי להכיר כמה שיותר מקרוב, לפחות את הסט הבסיסי של המסמכים שכל יזם זקוק להם בתחילת דרכו.

 

הסכם מייסדים

 

אם אתם פועלים כיזם בודד, אז בינתיים זה מיותר. אבל רוב המיזמים המצליחים מתבססים על שילוב כוחות של כמה יזמים, ובסיטואציה כזו חייבים לחתום על הסכם מייסדים, כדי לחסוך מריבות ושאלות בעתיד. הסכם מייסדים טוב, יתייחס לבעלות על הקניין הרוחני שנוצר (לפני ואחרי הקמת חברה למסחור המיזם); לחלוקת הבעלות בין היזמים השונים ולתרומתם הצפויה למיזם (ולכן גם לאופן "צבירת" האחוזים במיזם, ובהקשר זה חייבים לדעת שעמדת מס הכנסה לגבי reverse vesting, כלומר "צבירה לאחור" של האחוזים במיזם, עשויה להטיל חבות מס על היזמים, ולכן יש לטפל בנושא בהתאם); לשאלת עזיבת (או נטישת) המיזם על ידי אחד היזמים, לנושאי אי-תחרות (שאכיפים, אגב, הרבה יותר על "בעלים" של חברה מאשר כלפי עובדיה), ועוד.

 

הסכם מייסדים חייב לעבור התאמה למיזם הספציפי, משום שהסכם שאינו מדויק דיו – עשוי להתברר כאבן נגיף (אך אכיף) בהמשך, ואפילו פתח לתביעות או סחטנות מצד חלק מהחותמים עליו. ללא הסכם מייסדים, עשויים לחול עליכם דיני השותפויות, ואלה – ממש לא מתאימים לניהול מיזם.

 

ניקח כדוגמא את ההסכם הבא, שזמין באינטרנט תחת החיפוש Founders Agreement sample. משום שמדובר בהסכם אמריקאי, כדאי לשים לב למספר דברים חשובים. ראשית, עצם השימוש במילה "שותפות" (partnership) הוא בעייתי מבחינת הדין הישראלי, משום שלכך השלכות רבות על הבעלות ואופן הניהול של המיזם (וגם על מיסוי הפעילות). שנית, ההסכם הזה מחייב קבלת החלטות על ידי כל השותפים למיזם, הליך שהוא לא תמיד נכון, ולא תמיד בריא. לעתים עדיף לתת לכל יזם אחריות על תחום מסוים (בכפוף לחובת התייעצות, נניח), או לקבל הכרעות בדעת רוב (אם יש יותר משני יזמים). גם נושאי המס והחלוקה (דיבידנד) המופיעים בטיוטה לא רלבנטיים לישראל, שלא לדבר על מנגנון ההיפרדות שמניח שלחברה כבר יש כסף לשלם ליזמים. בנוסף, חסר לי כאן מנגנון רכישה (buyback) של מניותיו של יזם שפרש. ישנן גם דוגמאות בעברית, אבל רובן פשוט לא רלבנטיות (מה גם שמומלץ לערוך את ההסכם הזה מראש באנגלית).

 

הסכם סודיות - או בשמו השגור NDA, כלומר Non-Disclosure Agreement.

 

הסכם זה, שנישא בפי כל יזם, קצת ירד מזוהרו בשנים האחרונות, ולא לחינם. היזמים הבינו שמה שפעם היה "ייהרג ובל יעבור" בכל הצגה של המיזם למשקיע פוטנציאלי, הפך להיות נחוץ בעיקר בשלבים מתקדמים יותר של משא ומתן מול משקיעים. המשקיעים רואים הרבה מאוד חברות והם לא יכולים להתחייב בהסכם כזה, וברוב המקרים ממילא ניתן לדחות את גילוי המידע הסודי באמת של החברה להמשך. מצד שני, בהתקשרויות מול צדדים שלישיים כגון יועצים, קבלנים, וכו' – חשוב מאוד להחתים על הסכמי סודיות או לכלול סעיפי סודיות חזקים בהתקשרות.

 

עם זאת, כדאי גם לזכור שלא פשוט לאכוף הסכמי סודיות, ובעיקר כדאי לשים לב לחריגים המוכללים בהסכם כזה. הסכם הסודיות יכול לכלול גם התייחסות לפיתוחים של הצד לו מגלים את המידע, ואופן העברתם לבעלות מגלה המידע. לא כל צד שמקבל מידע יסכים לחתום על תניה כזו, ולכן כדאי להגביל את אפשרות מקבל המידע לעשות בו שימוש שלא למטרת מסירתו, באמצעים אחרים. 

 

הבה נבחן דוגמא מהאינטרנט. חיפוש המונח "Sample NDA" יניב כתוצאה ראשונה בגוגל (וגם בבינג, אגב, למי שזוכר מה זה) הסכם מעשה ידי לא פחות מאשר בית הספר למנהל עסקים של הרווארד. מדובר במסמך מאוד ארוך ומקיף (אולי אפילו ארוך מידי), של חמישה עמודים. למעשה, מדובר במסמך טוב. אך נשאלת השאלה, האם הוא מתאים לצד לו אתם מוסרים מידע, ולמידע שאתם מוסרים? האם הוא באמת מכסה את הדברים החשובים לכם?             

כך למשל, מקובל להחריג מהגדרת "מידע סודי", מידע שהיה כבר ידוע לצד שמקבל את המידע. אבל ההסכם לדוגמא שהבאנו לעיל,  לא מפרט כיצד יש להוכיח זאת, וזהו אלמנט חשוב. עוד דוגמא של נושא שלטעמי צריך להיכלל לפחות בחלק מהסכמי הסודיות, הוא האיסור המפורש על הנדסה-לאחור (reverse engineering), שנעדר מדוגמא זו. ישנם גם נושאים נוספים הכלולים בהסכם זה ואשר חייבים לעבור התאמה (לטעמי) לפני השימוש בו, כגון משך תקופת הסודיות, העובדה שאינו הדדי, ועוד.

 

הסכם לתיווך השקעות

 

רוב היזמים שזו הפעם הראשונה להם בהליך גיוס כספים למיזם שלהם, נתקלים מידי פעם בצורך להתקשר עם "מתווך" השקעות, או finder(ואם הם עובדים בחברה גדולה, הם נקראים investment bankers). ישנם כל מיני סוגי מתווכים כאלה. מניסיון של מעל ל- 12 שנים בתעשייה, ראיתי רק שלושה מתווכי השקעות שהצליחו באמת להביא כספים לסטארט-אפים בתחילת דרכם. לכן, יש לברור התקשרויות כאלה בקפידה.

 

על כל פנים, הסכם שכזה אמור לכלול כמה דברים בסיסיים: רשימה מוגבלת שכפופה לאישורכם, של הגופים או האנשים אליהם פונה מגייס ההשקעות, אפשרות זריזה יחסית לסיום ההסכם, חובת סודיות, והתייחסות למועדים בהם יקבל מגייס ההשקעה את שכרו. הסכם כזה, של finder's fee, מאפשר ליזמים לקבוע כל מיני אפשרויות לתשלום שכר מגייס ההשקעה, אבל שתי המקובלות הן במזומן או באופציות, או בשילוב של השניים.

 

הסכם קבלן / ייעוץ

 

יזמים עושים שימוש רב בקבלנים או יועצים, למשל במסגרת הסכם לפיתוח אפליקציה, הסכם לייעוץ עסקי, הסכם עם Key Opinion Leader ועוד. בכל ההסכמים האלה חשוב להקפיד לא רק על סודיות ובעלות בקניין הרוחני, אלא גם על אבני דרך ברורות. בלי אבני דרך – תמצאו את עצמכם משלמים את רוב הכסף או האחוזים, ושואלים את עצמכם, בעצם, עבור מה הם ניתנו?

 

גם להסכמים אלה ניתן למצוא דוגמאות ברשת, כמו למשל כאן. מדובר בהסכם לא רע. שוב, הוא אינו תואם לדין הישראלי ויש לי הערות נוספות לגבי תכניו (למשל אופן סיום ההסכם, סמכות השיפוט, הגדרת הבעלות על תוצרי העבודה), אבל כבסיס רעיוני הוא סביר.

 

השלב "הבא", מכיל כבר שלל הסכמים אחרים, ומורכבים יותר. חובה (בעיני הכותב) להתאגד כחברה לפני שפונים ל"עולם", כלומר לפני שמתחילים ממש למסחר את המיזם, וזאת מכמה סיבות, כגון היכולת לרכז את כל הקניין הרוחני בגוף משפטי אחד, האפשרות לחלק את הבעלות ולנהל את המיזם באמצעות כללים פשוטים יחסית, ואולי החשוב מכל – האפשרות להגביל את הסיכון של היזמים ולהפוך את הפעילות מכזו שמחילה עליהם אחריות אישית – לאחריות בע"מ (כלומר מוגבלת).

 

כמובן, שמייד אנו נצרכים גם ל- assignment letter, תקנון של החברה, ביטול או שינוי של הסכם המייסדים, תנאי שימוש ומדיניות פרטיות (או EULA, כתלות במוצר), הסכמי העסקה, שכירות, ועוד. במקביל, הסכם השקעה בחברה הוא "פרוייקט" בפני עצמו, ומכיל בדרך כלל שני שלבים: הסכם עקרונות (term sheet) ואחריו הסכם רכישת מניות (Share Purchase Agreement), והרבה מאוד נספחים... על כל זה, באחד הפוסטים הקרובים.

 

האמור לעיל הינו סקירה כללית בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ משפטי. שימו לב שלא לעשות שימוש שמפר זכויות יוצרים (או בכלל) בדוגמות שהובאו מהאינטרנט. 

תגובות
הוסף תגובה

* אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של StartIsrael לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.