16 ספטמבר 2013 | יובל מעוז
מי תהיה שריל סנדברג הישראלית?

ספרה של סמנכ"לית התפעול של פייסבוק הוא קריאת חובה לנשים וגברים כאחד

 

חצי שנה לאחר שיצא בארה"ב ועורר דיון ער שעדיין נמשך, מגיע לישראל "לפרוץ קדימה" (Lean in) ספרה של שריל סנדברג, סמנכ"לית התפעול של פייסבוק. בספר, שגרסתו בעברית (הוצאת מטר) מלווה בהקדמה מאת עופרה שטראוס, קוראת סנדברג לנשים לפרק בעצמן חלק מהחסמים שמונעים מהן להתקדם בקריירה.


ספרה של הבכירה בפייסבוק עורר דיון ציבורי נרחב בעולם עם צאתו. קדמה לו אמנם הרצאה מפורסמת שלה בכנס TED מסוף 2010, אך עם צאתו של הספר הועלו הטענות כי קריאתה של סנדברג לנשים לטפל בחסמים הפנימיים שלהן מסיט את תשומת הלב ממוקדי הכח האמיתיים המונעים שינוי – חסמים גבריים והיעדר מדיניות ציבורית תומכת.


סנדברג טוענת כי נשים נוטות לסכל את קידומן ואת פיתוח הקריירה שלהן עוד קודם שהן חוות דחייה מגורם חיצוני, וזאת בעקבות שנים של יחס לא שוויוני בין גברים לנשים, לצד שיקוליים של הקמת משפחה וגידול ילדים. היא קוראת לנשים "לא לעזוב לפני שהן עוזבות", כלומר, לא להימנע מקידום ומלקיחת משימות בעבודה, עוד טרם הלידה או החלטות משמעותיות בהקמת המשפחה.

 

עוד קוראת סנדברג לנשים "לשבת ליד השולחן", כלומר, להשמיע את קולן בדיונים שבשגרה, ולא לפחד מהמחיר החברתי השלילי שנשים משלמות בסביבת העבודה על היותן אסרטיביות ודעתניות. נקודה נוספת שהיא מעלה היא שנשים צריכות לבחור בן-זוג שיהיה מוכן לשאת בנטל שווה במטלות המשפחתיות ולתמוך בקריירה שלהן.

 

כוחו של הספר הוא בצורת ההתבטאות של סנדברג – העדויות המרובות על מבוכה, על קשיים שצפים ועולים בכל עמדה בה היא נמצאת, זוטרה או בכירה, הכתיבה הכנה והשימוש בהומור, כל אלה מפרקים את הספר מתיוגו כספר ניהול וקריירה אמריקאי טיפוסי.

 

סנדברג עשתה דרך ארוכה עד שהגיעה לדרגה הבכירה של סמנכ"לית בפייסבוק. לאחר לימודיה בהרווארד היא מונתה לעוזרת מחקר של לורנס סאמרס מהבנק העולמי, ולאחר מכן עבדה בחברת הייעוץ מקינזי. ב-2001 הצטרפה לגוגל, שם עבדה במשך שש שנים וחצי. מאז 2008 היא עובדת כסמנכ"לית תפעול בפייסבוק.


בפוסט "דברים שאני לא רוצה לשמוע יותר" שפורסם לאחרונה באתר Medium, כותבת הבלוגרית  Shanley על תגובות של גברים לתלונות של נשים שעובדות בתעשיית ההיי-טק. היא מונה את התגובות הגבריות הטיפוסיות ואחת מהן היא "אבל מה עם שריל סנדברג ומריסה מאייר (מנכ"לית יאהו)?", כדוגמא לנשים שהצליחו והגיעו לעמדת השפעה. "הן מוכשרות, מנוסות ומעוררות השראה. אבל לשתיהן אין קשר למה שמרבית הנשים חוות באמת בהיי-טק", עונה שנלי בפוסט כועס במיוחד שבו היא מפרטת את ההערות המיזוגניות שבהן היא נתקלת ביום-יום.


הביקורת שלה היא אחת מני רבות שהושמעו בתגובה להצלחה של סנדברג: הסמנכ"לית של פייסבוק היא אישה עם פריבילגיות חברתיות, היא הגיעה ממשפחה משכילה, למדה באוניברסיטה יוקרתית והשתלבה מוקדם בקריירה במוקדי כח עולמיים, ודבריה אינם מייצגים את העולם האמיתי והקשה אף יותר שחוות נשים בתעשיית ההיי-טק הגברית. בהתאם לכך, עצותיה לא רק שאינן ישימות, אלא לא מתמקדות בבעיות האמיתיות.


כהמשך לביקורת הזאת ניתן לקרוא את ההקדמה שנכתבה למהדורה העברית בידי עופרה שטראוס, שגם היא, כסנדברג, וכפי שהצהירה על עצמה ח"כ מרב מיכאלי בנאום הבכורה שלה בכנסת, "אישה פריבילגית". ההקדמה של שטראוס לספר מרוחקת יותר מהנימה האישית בה נוקטת סנדברג וחסרה בה קריאה מעשית לפעולה - הן מצד מדיניות ממשלתית רחבה, והן מצד מקומות העבודה.
 

הרצאתה של שריל סנדברג בכנס TED

 

ספרה של סנדברג ראוי לדיון הרב שהוא מעורר. הוא ספר חשוב כי הוא נגיש. כי הוא קריא. כי הוא מעורר לפעולה. הספר חשוב כי הוא מנוסח כך שמתוך כל העצות, הרעיונות, התימוכין המחקריים, והניסיון המעשי, הוא דורש מעשה – אישה וגבר כאחד, ממנהל או מנהלת, ועד עובדים זוטרים ומי שטרם נכנסו למעגל העבודה. סנדברג מדברת אל כולם – אל הנשים והנערות שמונעות מעצמן להתקדם גם עשר שנים לפני שהן חושבות להביא ילדים לעולם, והיא מדברת אל הגברים, כדי שיבינו את המנגנונים שבאמצעותם הם חוסמים את השוויון האמיתי במקום העבודה.


בכל פעם שהיא קוראת לאישה לשבת ליד השולחן, חבויה גם הקריאה לגבר לראות את הנשים שאינן יושבות ליד השולחן ולפרק את המנגנון הזה. בכל פעם שהיא מדברת על "לא לעזוב לפני שאת עוזבת" הקורא הגברי צריך לחשוב כיצד עליו לפעול בעבודה ובמשפחתו שלו כדי לתמוך באישה להמשיך בקריירה שלה (אם זה רצונה).


הספר של סנדברג חשוב כי הוא מצליח באמצעות פרסומה של אישה בכירה אחת הניצבת בעמדת כח, להגיע אל בתיהם של מיליוני אנשים בכל העולם. כל זאת תוך שהיא מדלגת (אך לא מוותרת) מעל השיח האקדמי, שלרוב ניטשים בו יצרים עזים, אך נותר מגודר ומרוחק מעיני הציבור. 

 

סנדברג חוצה את המוקשים האקדמיים ואת הדיונים החקיקתיים באמצעות דיבור על חוויות אישיות. בדיעבד נראה שהמהלך שלה השתלם. היא חשפה הרבה מחוויתיה תמורת דברור רעיון אוניברסלי. אך המחיר לא היה חייב להיות כזה. היא היתה יכולה גם להפסיד, להיות מובכת, לשמוע את העצות והביקורות הסמויות שקראו לה להתמקד בעבודתה ולא בזכויות נשים במקום העבודה.


כיאה לבכירה העובדת בחברת-ענק אמריקאית, נקודת המבט המבוטאת בספר היא של היחיד(ה) הניצב(ת) מול המערכת. הספר נשען על האתוס האמריקאי של היחיד שיכול להצליח אם הוא והיא יבינו כיצד המנגנונים עובדים ואם הם יתאמצו מספיק. ואם לדייק, המבט מעט מורחב – היחידה ובן-זוגה (כאשר מוזכרת זוגיות בספר, היא כמעט תמיד הטרוסקסואלית).


סנדברג לא מבטלת את חשיבות החקיקה והמדיניות הציבורית בדיון על מקומן של נשים בשוק העבודה. אך היא גם מצביעה על נקודות התורפה שלהן באמצעות סיפורים על הסיכונים שלקחה כששאלה נשים שאלות לא רצויות על-פי דיני העבודה, כמו האם הן מתכננות ללדת, וזאת בכדי לעודד אותן לא לוותר על הקריירה על-חשבון הקמת משפחה.

 

חרף הביקורת הציבורית על ספרה, על כך שהיא מטילה את האחריות של נשים על אי-הגעה להישגים בקריירה על עצמן, כדאי לקרוא את ספרה כנדבך נוסף לחקיקה הדרושה. הספר עוסק בשטחים האפורים שאינם ברי-חקיקה ונוגעים בדינמיקה האישית והבין-אישית במקומות עבודה.


כפי שעורר לאחרונה אמנון לוי את הדיון הציבורי סביב האפליה העדתית הקיימת בחברה הישראלית, כך מבליט צאתו של הספר את חסרונה של מישהי (או מישהו) שתקים דיון ער ומתמשך לגבי מקומן של נשים בשוק התעסוקה הישראלי בכלל, ובתעשיית ההיי-טק הישראלית הגברית בפרט.

 

תמונה שגרתית מעוטת-נשים ממפגש של אנשי היי-טק וסטארט-אפים בשעות הערב בת"א. סנדברג מדברת בספר על פגישות העבודה שגברים עורכים בשעות הערב, בזמן שהנשים חוזרות אל המשמרת השנייה בבית.
 

תגובות

1. אמילי | 19 ספטמבר 2013

אחרי 15 שנים הצלחתי לצאת משוק העבדים של ההייטק הישראלי ואני מודה לעצמי על ההחלטה.

תלוי לפי אלו ערכים החברה מודדת את הנשים, ולפי זה אפשר לגדיר מה "נכון" לאשה.
אבל בשטח התוצאות עגומות, הנשים שבורות, פזית ונפשית, עומס רב מוטל עליהן, גם לפרנס, לפתח קריירה, להיות אמא, אשה, וכמובן לא לשכוח לתת לעצמה זמן אישי -האם באמת ניתן לג'נגל בין כל אלה? התשובה היא לא. תמיד מוותרים על משהו.


2. יובל | 17 ספטמבר 2013

תודה על התיקונים. :)


3. בוריסובה | 17 ספטמבר 2013

עברית

תנאי להצלחה בכל תחום הוא ידיעת שפה על בוריה. "לסקל"? "מסית"? בושה.


הוסף תגובה

* אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של StartIsrael לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.