שלום, שמי דנה דוד, בת 29 מתל אביב. בעלת תואר ראשון במדעי המחשב וכלכלה, סטודנטית לתואר שני ב- Human Computer Interaction ועובדת כמפתחת תוכנה בחברת Yotpo.


נולדתי וגדלתי בצפון הפריפריה (עפולה), ללא קרובי משפחה או חברים בתחומי ההייטק או המדעים המדויקים. אף פעם לא הייתי הטייפ-קאסט המצטיין או יוצא הדופן בבית הספר, אבל הייתה לי תשוקה בלתי רגילה למחשבים וטכנולוגיה. אני לא יודעת אם בזמנו הוריי הבחינו בזה בעצמם, אבל בכיתה ד׳ הם רשמו אותי לחוג מחשבים, שהיה החוג האהוב עלי בו למדנו לפתח אתרי אינטרנט בשפת HTML. מאז ועד היום - זה הדבר היחידי שתמיד רציתי לעשות - לכתוב קוד. בהמשך, החדשנות הטכנולוגית שהביאה אפל בתחילת שנות ה2000, ריתקה אותי ורציתי לחוות עוד ועוד ממנה. בכיתה ו׳ ביקשתי מהוריי אייפוד נאנו, אך נתקלתי בסירוב מוחלט. בזמנו, המכשיר עלה 1,200 ש״ח וההורים שלי לא מצאו הצדקה לכך. לא ויתרתי, והם שוכנעו סופית כאשר כתבתי להם מכתב מפורט של שני עמודים בו הסברתי להם מדוע המכשיר הטכנולוגי היוצא דופן ראוי לי. לימים, האייפוד נאנו, אייפון 3 וMacBook white, היוו עבורי אוצרות טכנולוגיים שגרמו לי להבין שהטכנולוגיה כאן כדי לשנות את העולם, וזה התחום בו אני רוצה לעסוק. 


כשהגעתי לתיכון, הייתי התלמידה היחידה בשכבה שבחרה ללמוד מדעי המחשב. מסביב אמרו לי: ״אבל זה מקצוע של גברים!״ ואני לא הבנתי איך המבוגרים  משייכים מקצוע למגדר . התעלמתי לחלוטין מרעשי הרקע ועל אף הקושי המתמטי שהגיח מפעם לפעם, סיימתי בהצלחה את הלימודים. 


נריץ כמה שנים קדימה, למדתי לתואר ראשון במדעי המחשב. לשמחתי היו נשים נוספות יחד איתי, מוכשרות וחריפות לאין שיעור, אך גם אז, 5 שנים אחרי שסיימתי את התיכון, רעשי הרקע לא פסקו. אמרו לי ״תעשיית ההייטק תובענית ודורשת, מה תעשי כאמא לילדים?״. ואני שואלת בחזרה - למה שאלה זו בחברה הישראלית לגיטימית לנשים אך לא מופנית לגברים? מדוע אין ציפייה שאבות יהיו אמונים על גידול הילדים באותה מידה שמצופה מנשים?


במסגרת התואר הראשון, השתתפתי ולקחתי חלק בניהול של קהילת She Codes, קהילה נשית המזמינה נשים ללא רקע טכנולוגי ללמוד תכנות. נחשפתי לנשים אשר במקצוען לומדות או עוסקות במקצוע הומני אך מלאות בתשוקה ללמוד תכנות. חלקן אף מנסות להסב מקצוע באמצעות התכנית. כששאלתי למה לא התחילו את הקריירה במקצוע זה, הן ענו ספק בצניעות, ספק בתמימות: ״חשבתי שזה לא מתאים לי״. חשבתי לעצמי שאם הייתי מקשיבה לכל תמרורי האזהרה שאני קיבלתי בדרך, כנראה שגם אני אולי הייתי מתגלגלת למקצוע אחר, שמתאים לי הרבה פחות.


כשהגעתי לראיון עבור המשרה הראשונה שלי בתעשייה, לקחו אותי בגאווה לסיבוב התרשמות בקומת הפיתוח והמחקר (R&D). אני זוכרת שהאווירה הייתה צעירה, מגניבה, סטארט-אפיסטית מלאה ברוח יזמית, עם קירות שקופים שמאפיינים סטארט-אפ תל אביבי (עד היום אני נלהבת מהרעיון בכל פעם מחדש), אך דבר אחד לא ראיתי בנוף; נשים! 


כשהגעתי למחלקה שלי, לפני 4 שנים, הייתי האישה היחידה בצוות שלי ובקבוצה שלי (המונה 17 אנשים). יחד עם זאת, קיבלתי פרויקטים גדולים ומשמעותיים להוביל בחברה, כאשר אני אחראית על הארכיטקטורה הטכנית של המוצר, כתיבת הקוד וסנכרון בין בעלי תפקידים שונים בתוך החברה. תחושת הסיפוק במשרה כזו היא עצומה, מרגשת ומחזקת יום יום את התחושה שבאמצעות טכנולוגיה ניתן לעשות הכל. מעולם לא חוויתי אי נוחות או תחושת אי שוויון בקרב הקולגות שלי. יתרה מזאת, במחלקה שלי החליטו לקחת את המשימה צעד אחד קדימה ולנסות לתקן את המצב הקיים ולהגדיל את כמות הנשים במחלקה. שינינו את תיאורי המשרות, הורדנו את תיאורי הנינ׳גה / סופר-סטאר ותיאורים דומים מדרישות קורות החיים, הגדרנו שכל אישה חייבת לפגוש אישה מהR&D בתהליך הגיוס, משכנו קורות חיים מקהילות נשים ושמנו בפוקוס את הגיוס הנשי. כל זאת ללא כל הקלה בדרישות המשרה או שימוש באפלייה מתקנת. לשמחתי, הצלחנו במשימה והגדלנו את אחוז הנשים במחלקה, אבל לא במידה שכיוונו אליה (50% נשים בR&D), זה היה מאתגר יותר ממה שציפינו. לא קיבלנו מספיק קורות חיים וגם כשקיבלנו, לא הייתה מספיק התאמה. שם הבנתי שהתיקון לא יכול להשפיע רק ברמת גיוסי התעשייה, אלא שעליו להתחיל כבר בחינוך מגיל צעיר . 


יש לנו כחברה את היכולת להרוויח כל כך הרבה משוויון תעסוקתי, ריבוי דעות והובלה והנהגה נשית. לכן, אנו מחוייבים למנוע הסללה נשית מגיל צעיר לתפקידים מסוימים. כפי שאנו מחנכים את טובי ילדינו להגיע לטיס, מקצועות הנדסה ותפקידי ליבה בתעשייה - כך עלינו לחנך את ילדותינו. לאתגר את חשיבתן ולהאמין בהן שהשמיים הם הגבול ואין תפקיד שאינן יכולות לבצע בהצלחה. כפי שתלמיד המתקשה במתמטיקה מקבל שיעורי תגבור, כך אסור לנו לוותר על התלמידות. לעולם לא לומר ״כנראה שמתמטיקה זה לא הצד החזק שלך, אולי תפני לתחומים אחרים״, משפט אשר שמעתי לא פעם בסביבתי. 


אני לא בעד אפליה מתקנת או שיח חוזר ונשנה על חוסר השוויון שקיים היום. אני בעד תיקון ושינוי על ידי מעשים, אשר מתחיל מגיל צעיר.

תהיי חזקה, חריפה, תשאפי הכי רחוק, תשברי כל תקרת זכוכית שאי פעם חשבת שיש מעלייך, תדרשי מה שמגיע לך ואף פעם אל תתנצלי על כך. גם בסביבה גברית, כאשר רואים אישה חזקה, לא מן הנמנע שהיא תשמיע את קולה, ותתמודד על תפקידי מפתח בהצלחה.

וכך, הגלגל הזה יזין את עצמו. ככל שנשים יראו יותר נשים מצליחות ובכירות בתעשייה, כך הן יתעודדו למלא תפקידים דומים וירתעו פחות. במרוצת הזמן, כשאמא לילדים תמלא תפקיד הייטקיסטי, ניהולי או יזמי, הילדות שלה יראו ויבינו ממקור ראשון שזה אפשרי גם עבורן. החברה שלנו זקוקה לדרך נוספת, אחרת, של חשיבה מגוונת וזה אחריותנו לדחוף להבנה הזו עבורנו ועבור דור העתיד.

דנה דוד
Full Stack Developer at Yotpo
LinkedIn