לפני שלוש שנים, פגשתי (לגמרי במקרה) כתב ישראלי בניו יורק - חיים הנדוורקר - באיזה אירוע נטוורקינג של נשים בניו יורק. באוסף של אירועים לגמרי מקריים, גם נכחנו באותו מקום, וגם חוברנו על ידי מכרה משותפת, וגם מצאנו עניין אחד בשניה אחת את השני (וההפך). הפגישה הזו הובילה לכתבה שהתפרסמה בדצמבר 2019 כחלק מאוסף כתבות על נשים מוצלחות. הכתבה היתה על ילדה קטנה וחסרת משאבים מפתח תקווה - זאת אני! - ואיך היא הגיעה לא רק לניו יורק, אלא גם לחברה בה אני עובדת היום.

לפני חודשיים, אותו כתב שלח לי קישור לפרק פודקסט (הסכת בעברית) שהוא הקליט על פסיכולוגיה חיובית (אגב, אחד הנושאים המסקרנים והאהובים עליי). ניסיתי להבין למה הוא שלח דווקא לי את זה ודווקא את הפרק הזה, ונראה לי בדיעבד שמטרתו היתה לפתות אותי להקליט איתו פרק. טוב נו, אם חייבים :)

אז דיברנו קצת בטלפון, וסיכמנו שאני אחשוב קצת על מה לדעתי היו הגורמים שתרמו ל״הצלחתי״ באי הקטן הזה, במדינה הרחוקה הזו. אני כותבת ״הצלחתי״ במרכאות משתי סיבות. אחת: הצלחה זה דבר סובייקטיבי וגם עניין של השקפה. שתיים: אני לא תופסת מעצמי מוצלחת במיוחד, מבחינתי היו אוסף של אירועים קטנים שהובילו אותי לאן שהגעתי, אבל אני מבינה שמהצד הכותרת של ״מפתח תקווה לחברת תוכנה מפורסמת בניו יורק״ תופסת את העין ו… מוכרת. 

טוב, בקיצור אז זה הרקע. בטור הזה, רציתי לסכם את החלקים המעניינים והשימושיים מפרק הפודקאסט המדובר (ספוטיפיי), לשירותכם.

שליטה טכנית בשפה אינה מספיקה כדי להצליח בתרבות זרה

כתבתי על זה ביתר פירוט בטורים: איך אתם מדברים יא חצופים, תקשורת ישראלים-אמריקאים למתקדמים - ממליצה לקרוא. בינתיים פה אני אומר כמה דברים. כשהגעתי לאי הזה, בשלוש השנים הראשונות היתה לי אנגלית סבבה כלומר מעל הממוצע. 95% מהזמן הבנתי מה אמרו לי, וכשהתלוננתי שאני מרגישה חלשה בשפה, כמעט תמיד עודדו אותי ואמרו שיש לא מעט אנשים שנולדו פה עם אנגלית הרבה פחות טובה משלי. עכשיו במרחק השנים אני זיהיתי כמה דברים שעזרו לי לקפוץ מדרגה בכישורי הדיבור, הבנת נשמע/נקרא, כתיבה וגם הבנה תרבותית:

1. לימודים באוניברסיטה אמריקאית. למדתי תואר שני במנהל עסקים בקולומביה - מציינת לא בשביל להשוויץ אלא למקרה שתואר אחר או אוניברסיטה אחרת מניבים תוצאות אחרות. הלימודים דרשו ממני לדבר כל כך הרבה יותר אנגלית, במרחב של מצבים: שיח חברותי, שיח בכיתה, כתיבת חיבורים בתהליך הקבלה, כתיבת עבודות, כתיבת אימיילים, ועוד. המנעד הרחב של סוגי התקשורת, והכמות המרובה של תקשורת אמריקאית חשפו לי נקודות תורפה, הרבה הזדמנויות לראות איך אנשים אחרים מתנהגים ואז יכולתי לאסוף דוגמאות ולהתאמן עליהן לאורך זמן. לשנות את איך שאני כותבת ומתבטאת, להיעזר בחברים בני המקום כדי לשאול שאלות כשלא הבנתי מילה, או ביטוי, או מה העניין עם ללבוש לבן רק בקיץ. אם לפני הלימודים היתה לי 80% שליטה בשפה, אחרי הלימודים הייתי ב- 95% שליטה.
2. ניתוח אנשים, שיחות ותכתובות. שבוע שעבר חברה פנתה אליי בבקשה לעצה. במהלך שיחתנו היא ציינה שוב ושוב כמה יפה הבוס שלה מתבטא ועד כמה היא מתבטאת באופן בסיסי בהשוואה אליו. זה הזכיר לי פעמים רבות שבהם שמתי לב לצורת התבטאות כזו או אחרת של מישהו שהיה סביבי (עמית לעבודה, מושל ניו יורק, חברה אמריקאית וכו׳), עצרתי לחשוב על איך הם השתמשו במושג, או איך הם ניווטו שיחה בעייתית וכו׳. מהנקודה הזו, חיפשתי דרך להעתיק ולהשתמש באותם מילים וביטויים בסיטואציה אחרת. כלומר.. באמצע שיחה, הצלחתי לעצור ולהבחין במשהו (שכנראה עבד, כי אחרת בטח לא הייתי עוצרת על זה), ניתחתי אותו כדי לחשוב למה זו צורת הביטוי שנבחרה, ולמה היא הצליחה, ואז שמרתי לי בכיס, ואז התאמנתי עד שזה נהיה לי טבעי.
   זה עובד גם לשיפור אוצר המילים, הרבה פעמים שמתי לב למילה חדשה, אפילו שאלתי אנשים סביבי מה משמעותה ואיך משתמשים בה, ואז התחלתי להתאמן על להכניס אותה למשפטים.
   אולי המסר הכי מדויק כאן הוא: צאו מנקודת הנחה שאתם לא יודעים הכל, והקדישו תשומת לב וזמן בלמידה מאחרים: הקשיבו והתבוננו באיך אנשים אחרים שאתם (או אחרים) מעריכים מדברים וכותבים - והתאמנו על השימוש במילה או ביטוי,  עד שתרגישו שזה כבר לא דורש מאמץ.
   הנה כמה דוגמאות:
1. “I invite you to open the aperture to consider a wider lens here”  - מנהלת בכירה שעבדה איתי אמרה בפגישה משותפת. Aperture זה צמצם - כמו במצלמה.
   היא השתמשה בעולם התוכן של צילום, בצורה פיוטית כמעט, כדי להשפיע על משתתפי הפגישה לחשוב בצורה רחבה יותר. 
2. "That isn’t the man I’d like to be” - וויל סמית׳ בהתנצלותו על הסטירה שהחליק לחברו בטקס חלוקת האוסקרים. שימו לב שהוא לא אומר שהוא לא יעשה את זה יותר, הוא רק אומר שזה לא סוג האדם שהוא רוצה להיות.
3. "Would you like to cast your screen” - דרך מנומסת לאמר למישהי/ו להציג את המסך שלהם למשתתפי הפגישה.

לא רק שלהתכונן זה לא בושה, זה גם עוזר לשפר תוצאות

אז… גם היום, אחרי 14 שנים של מגורים ועבודה בארה״ב, אני לא תמיד בטוחה ביכולת שלי להתבטא היטב באנגלית. למשל כשאני מדברת עם שירות לקוחות, אני נתקעת במילים או משתמשת ביותר מידי מילים כדי לבטא את רצוני. ראיתי שזה גורם לאנשים לתת לי שירות פחות טוב או להיות פחות סבלניים אליי. כמובן שגם כשאני מדברת מול אנשים (אפילו אנשים שמכירים אותי היטב) אני לפעמים נתקעת, או חוזרת למקורות - ומדברת במילים מאוד בסיסיות. אז מה עושים?

זה נשמע מצחיק, או אולי אתם חושבים שאף אחת לא עושה את זה, אבל להתכונן עוזר המון. ״מה ז״א להתכונן סיון? זה לא מבחן, כולה ישיבה או מצגת או פודקסט. זורמים ויהיה בסדר!״

אז כן, בטח, אפשר גם ככה. אבל אני מוצאת שלכתוב קודם את מה שאני רוצה להגיד בישיבה, או לכתוב מילים ליד כל שקף, ואז לקרוא את זה , בקול רם, כן, לבד, עם עצמך, בקול רם, לדבר את התוכן. ורצוי כמה פעמים, לפחות שלוש, משפר משמעותית את איך שתתבטאו בזמן אמת. התרגול הזה גם יעזור לכם לזהות איפה קשה לכם, איזה מילים קשה לכם לבטא, איזה משפטים לא זורמים לכם בלשון, ואז אפשר להחליף, למילים שאתם מצליחים לבטא בלי לשבור שיניים, ושעדיין תישמעו אינטיליגנטים. 

ממליצה מאוד מאוד להשתמש בטכניקה הזו גם כשמתכוננים לראיונות עבודה - כלומר לדבר בקול רם ולדמות מצב אמיתי, אפילו רצוי מול אדם אחר - כמה שתצליחו לדמות את הסיטואציה יותר, ככה תוכלו לראות איפה קשה לכם, ואז להתאים את התקשורת או להתאמן על איך מבטאים דברים. נסו את זה - אתם לא תתאכזבו!

לימדו איך לבקש עזרה, וזיכרו שלא - היא גם תשובה

המעבר לארץ זרה, עם כל הריגוש הטמון בו, היה גם מאוד קשה מבחינת מעגלי התמיכה שלי, חברים, וגישה למשאבים. הרבה מאוד פעילויות שנראות לכם אולי לא מאתגרות בכלל, הפכו לקשות. הנה כמה דוגמאות:

1. כשהחלטתי לנסות להתקבל ללימודי מנהל עסקים, תהליך הקבלה דורש כתיבת חיבורים באנגלית. כאמור, האנגלית שלי היתה ברמה בינונית, ואין לי שום ניסיון עם כתיבה שכזו. כן, קראתי מאמרים לדוגמא, וכן, ניצלתי את יכולות האנגלית המפותחות של בן זוגי כדי לעזור, וכן גם שקלתי לשכור חברה שמתמחה בכתיבת מאמרים כזו, אבל הם רצו משהו כמו 4000 דולר וזה היה קצת כבד עליי.
   אז מה עשיתי?
   ביקשתי עזרה מעמיתה לעבודה שבדיוק רשמה את ילדיה לקולג׳, שאלתי אם אכפת לה אולי לעבור על הכתיבה שלי ולעזור לי. ביקשתי גם עזרה מאמריקאי יהודי נחמד שפגשתי לכמה דקות במפגש עיון בקולומביה - שם הוא נתן לי את כתובת האימייל שלו. פניתי גם לחבר שבדיוק היה בסטנפורד.
   אז כן, דבר ראשון, מצאו כמה אנשים סביבכם שאולי יכולים לעזור לכם. ותעזו לשתף שאתם צריכים עזרה. אבל מאוד חשוב - שימו לב לתגובה שלהם. נסו להבחין בסימנים ולראות אם הם מנסים להתחמק בנימוס, וגם אם נשמע שהם אומרים כן, תנו להם הזדמנות או שתיים להתחרט. דברים לשים לב אליהם:
1. האם רמת האנרגיה שלהם גבוהה או נמוכה? האם הם אומרים ״כן״ רפה או ״כן!״
2. אם הם אמרו שהם יעשו משהו בזמן מאוחר יותר - האם הם עשו אותו? אם כן, זה סימן לעניין והסכמה אמיתית בדרך כלל. אם לא, זה עלול להיות רמז לזה שהם פועלים מתוך נימוס ולא רצון אמיתי. לא צריך מיד להבהל, אפשר לנסות עוד פעם אחת בעדינות ״היי, פעם שעברה שדיברנו על <משהו> אמרת שתוכלי לעזור לי. זה לגמרי בסדר אם משהו השתנה ואת/ה לא יכול/ה - באמת תרגיש/י חופשי לשנות דעתך״ - משהו כזה.
3. הזדמנות להתחרט - ראיתם דוגמא אחת בסעיף הקודם. אפשר גם לומר בבקשה הראשונית או אחרי: ״היי, את בטוחה שזה בסדר? כמובן שאני מאוד אשמח לעזרה אבל אני גם לא רוצה להטריח אותך״ או… ״אני רוצה לתת לך עוד הזדמנות לומר אם לא תוכלי לעזור לי, זה באמת בסדר״ - מנסיוני אנשים מעריכים את זה, וגם הציפיות שלכם מונמכות כאן, מה שיניב קשרים יותר יציבים ופחות דרמה וכעסים בשני הצדדים. 
2. המורה של בתי שלחה לנו אימייל בסוף השנה. אמרה שהיא מאוד נהנתה מהילדה במהלך השנה, ושאם אנחנו מחפשים בייביסיטר בקיץ, הנה המספר שלה. זה לא קרה לי בעבר, ואין לי מושג אם היא מנסה להיות מנומסת, מחפשת עוד כסף (ושלחה לכולם את האימייל) או שהיא באמת חיבבה את הילדה יותר מחבריה.
   ״למה זה משנה בכלל?״ אולי תשאלו. ובכן יש פה קצת עניין של נימוס: אם היא לא שולחת את זה לכולם - אתם רוצים להגיב ולתת חיזוק חיובי או משהו. מצד שני, אם היא סתם מנסה להיות מנומסת - ואתם תפנו אליה בבקשה לבייביסיטר - זה גם עלול להיות לא נעים.
   אז איך מבררים את זה? פניתי לאמא של ילד מהכיתה, שהיא גם מישהי שהצלחתי לייצר קשר חזק יחסית ושאלתי אותה איך לפרש את האימייל הזה. 

ללא היכולת להשען על אנשים סביבי שמבינים את התרבות, הכל הרבה יותר קשה, אז תמצאו את האנשים הללו, אבל תהיו עדינים איתם, ותזכרו שאף אחד לא חייב לכם כלום, וכשהם נותנים - איזה כיף!

פתחו מודעות עצמית, ופתחו מערכת שמעדנת מה שחזק מידי ומחזקת מה שחסר.

שני דברים מגניבים ומיוחדים בלימודי מנהל עסקים: אחד זה שאתם מצוותים לצוות לימוד (בדרך כלל 4-5 סטודנטים עמיתים) שאיתם אתם עובדים ומגישים עבודות ביחד, והשני זה שבסמסטר הראשון ללימודים עושים לכם סקר 360 - כלומר מבקשים מאנשים שלומדים ועובדים איתכם לתת לכם משוב על איך הם חווים אתכם. 

בשבילי (ואני מנחשת שזה קורה להרבה ישראלים) זו היתה סטירה לפנים. לא הכל היה גרוע, אבל אני זוכרת בבירור שהופתעתי לשלילה מאיך שצוות הלימוד שלי חווה אותי. הם חשבו שאני אגרסיבית. כישראלית בארה״ב חששתי מזה מאוד, ובחיי שניסיתי לא להיות אגרסיבית, ועדיין, ככה הם חוו אותי. הדבר חזר על עצמו כמה שנים אחרי בעבודה (סיפרתי על זה בטור ״כלבה בוטה ובריונית״).
אוקי, מבאס. אז מה עושים? מקווים שהם ישתנו? כועסים עליהם? כועסים על עצמנו? 

אישית, אחרי הבאסה הראשונית, אני בדרך כלל עוברת ל-״טוב, לפחות אני יודעת את זה״ ומשם לאיך אני מתקנת, מעדנת ומשנה. לא מעט פעמים חזרתי לאנשים שנתנו לי את המשוב השלילי ואמרתי משהו בסגנון: ״למדתי לאחרונה שהתנהגותי נחוות כ[מה שאמרו לכם]. זו לא היתה הכוונה שלי, אבל אני מבינה שככה זה נתפס. תוכל/י אולי לעזור לי למצוא דוגמאות להתנהגות הזו ולחשוב ביחד על איך אפשר לשנות את הסגנון? אני מאוד אשמח לעזרה כי אחרת אני לא אצליח לשנות את התנהגותי״ - זו שיחה לא נעימה וגם לא טבעית, לשני הצדדים אולי. אבל אם אתם מצדכם תצליחו לעשות אותה בכנות, לא מעט פעמים הצד השני יעזור לכם לראות דוגמאות להתנהגות שלכם, ולהבין איך היא פורשה בצורה שונה ממה שהתכוונתם. אתם יכולים לשאול שאלות המשך גם כמו: ״ואם הייתי מנסחת את המשפט אחרת [דוגמא] - זה היה עוזר?״ - כאילו אתם ממש יכולים לדאבג איתם. 

יותר מזה, כשיש לכם קשר חזק ומלא אמון עם עמיתים בעבודה או מקומיים, אתם יכולים להתכונן על שיחות לפני שהן קורות. אתם יכולים ללכת לאנשי האמון הללו ולהגיד משהו כמו: ״קיבלתי משוב שאני [מה שאמרו לכם]. אני רוצה להגיד/לעשות [משהו]. אתם חושבים שאם אני אגיד/אעשה [משהו] זה יעבוד טוב או שיגרום לאותו משוב?״

פעמים רבות אני מבקשת מאנשים שסביבי לעשות מעבר על משהו שאני הולכת לומר או לכתוב, לפני האירוע, והרבה פעמים מסבירה מה אני רוצה שיקחו מזה ומה לא. ״אני רוצה לוודא שאנשים לא ירגישו שאני קשוחה מידי״ או ״אני לא רוצה שאנשים ירגישו מופלים לרעה״ - והיועץ/ת - שמכירים אותי מספיק טוב ואת הקהל - עוזרים לי לנסח ולתפור את התוכן, לתוצאה הרצויה. 

לימדו מהתוצאות: כוונות טובות וגם עבודה קשה לפעמים נכשלים במבחן המציאות. נסו שוב, ובדרך אחרת.

מאוד קשור לנושא הקודם. אם התנהגתם בצורה מסוימת, והתוצאה היתה שונה ממה שרציתם, אתם יכולים לכעוס, להסביר שלא התכוונתם או שעבדתם קשה או הרבה שעות. אתם יכולים לומר שעושים לכן עוול ושזה לא פייר. כל זה קל יחסית לעשות. אבל, והנה החידוש: יש לכם הזדמנות להשתמש בתוצאות כמראה. אתם התכוונתם ל-א׳ ומה שיצא זה ב׳. בואו נעצור ונחשוב למה. איך יכול להיות שא׳ תורגם ל-ב׳ על ידי הסביבה? תשתמשו בזה כהזדמנות ללמוד. הנה דוגמא:

• כשסיפרתי בעבודה בפעם הראשונה שאני בהריון, עמיתה שעבדתי איתה צמוד צמוד, אשה חזקה ואמא ל-3 ילדים, אמרה לי: ״this will humanize you״. הייתי בשוק. מה ז״א? ברור שאני אנושית! צריך הריון כדי לשים לב לזה? אבל אז המשפט הזה הדהד לי בראש, והבנתי שבעצם מה שהיא אומרת לי בצורה עקיפה זה שאנשים שעובדים איתי חווים אותי בצורה לגמרי אחרת מאיך שאני חווה את עצמי. זה נתן לי הזדמנות לראות את עצמי דרך עיניים אחרות, וגם הזדמנות להחליט אם אני רוצה לשנות קצת את התנהגותי או שסבבה לי עם איך שרואים אותי.

לכולם יש בעיות ורגעים/ימים/חודשים קשים, גם אם חייהם נראים דבש

כשאנחנו עוברים לסביבה זרה (ולפעמים גם כשלא) אנחנו נוטים לעשות את הטעות של להסתכל ימינה ושמאלה על אנשים סביבנו, ולחשוב שהכל אצלם דבש, או שהם חיים בנוחות, או שהם לא מתכוננים למצגות והכל יוצא להם בקלות. אני מקווה שחלק מהסיפורים שחלקתי כאן מעבירים טוב את המסר הזה: לכולם קשה, בנקודות זמן שונות, בנושא זה או אחר. גם אם אנשים לא חולקים, וגם אם הם לא מבקשים עזרה, אני מבטיחה לכם שלכולם יש קשיים ורגעים קשים. ״אוקיי, אז למה את מספרת לנו את זה״?

כי אני רוצה שתשחררו קצת את הלחץ הזה עצמכם, את הציפיות להצליח ולהגיע למקום שנדמה לכם שאחרים הגיעו אליו בקלות. ואני רוצה שתבקשו עזרה, ושתציעו עזרה לאחרים, כי כולם צריכים שיראו אותם, שירימו להם ואותם לפעמים.

זהו, מקווה שעזרתי, ואשמח לעזור עוד!

    סיון