אחרי שנים רבות במהלכן לא יכולתי לענות לשאלה הדי פשוטה במה אני עוסקת, עברתי לצד המואר של הירח.

התלבטות קצרה והחלטתי לחזור למה שאני יודעת לעשות הכי טוב. את הבלתי אפשרי.  

כך חזרתי, כעו"ד עם התמחות במגדר, לעסוק בתחום שעזבתי. תחום שבעיני הוא מאתגר וחשוב לא פחות מהתחום הביטחוני. 

רק מה, גם עכשיו כששאלו אותי במה אני עוסקת, לא יכולתי לענות. 

מודה שבהתחלה חשבתי שאני תקועה בגלל שנים ארוכות של הרגל.

למען האמת לא הייתי בטוחה מה בדיוק אני עושה: מומחית למעמד האישה, יועצת לגיוון מגדרי,  מהנדסת ייצוג הולם, מפצחת אתגרי מגדר, פותרת אפליית נשים, שוברת שוויון מגדרי, קוסמת לקידום נשים,  מסכלת הטרדות מיניות?

ככל שמיקדתי ודייקתי את האופן שבו ההשכלה והניסיון שלי מייצרים ערך, הבנתי שאין לו הגדרה. 

עד לפני חודש. 


בחזרה לעתיד

1995. אני מתמחה במחלקת הבג"צים בפרליטות המדינה. הימים ימי המהפכה החוקתית, חוקי היסוד והאקטיביזם השיפוטי, תכלית ראויה ופגיעה מידתית.

And then came Alice... 

אליס מילר. 

עם רבע לתואר שני במשפטים, עיסוק אובססיבי בכל מה שהיה קרוי באלף הקודם "לימודי נשים" והגדרה עצמית כפמיניסטית טהרנית ודי מיליטנטית, לא יכולתי שלא להתרגש מפסיקת בג"צ בעתירה. 

החלטה מכוננת שעוסקת כל כולה בזכות נשים לשוויון הזדמנויות. פסק דין  שהמילים "זכות הפרט לשוויון", "הפליה פסולה" ו"כיבוד הזכות לשוויון בין המינים" כיכבו בו ושכלל הבטחה לפרוץ את הדרך לשילוב משמעותי של נשים בצה"ל. 


חצי יובל שנים ואלף אחד קדימה 

2020. ושוב בג"צ. ושוב נשים צעירות נחושות ומרשימות נאבקות על הזכות לשוויון הזדמנויות. הפעם, להתמיין לסיירות ויחידות מיוחדות. ושוב טענות על הפליה פסולה של נשים והזכות שלהן להתמודד על הכניסה ליחידות אלה.  

אבל הפעם, ותסלחו לי, אני מוטרדת הרבה יותר מהעדר נשים בפורום מטכ"ל מהעדרן בסיירת מטכ"ל. 

ולא פחות מכך, מהעובדה שהנושא שוב הובא לפתחו של בג"צ ושהצבא שוב נגרר ולא יוזם. ובעיקר, שלא חשוב מה תהיה פסיקת בג"צ בעתירה, יהיה כרסום נוסף בלגיטימיות  של בג"צ ובאמון הציבור בצה"ל. 

ושלא יהיה ספק. אני  עדיין פמיניסטית. תועלתנית ופרגמטית, אבל לגמרי פמיניסטית. 

למה תועלתנית? 
כי ב – 25 השנים שעברו בוצעו מחקרים רבים שהוכיחו שצוותים מגוונים מגדרית טובים יותר ושייצוג משמעותי של נשים במוקדי קבלת החלטות מטייב את ההחלטות ודרכי קבלתן ואת התוצאות העסקיות של ארגונים (כפי שראינו בטור השני).
והתחלנו לדבר גם על מיצוי מיטבי של ההון האנושי.

ואיך פרגמטית? 
כי בחצי היובל שעבר נפתחו מקצועות צבאיים רבים לנשים, אבל נשים הן רק 3% ממסיימי קורס טיס.
ולמרות שכבר יש לנו מפקדות טייסת, המספרים מצביעים על כך שמאד לא סביר שבעתיד הנראה לעין אישה תהיה מפקדת חיל האויר.

ושגם בתחומי המעטפת - בצה"ל, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי - בהן נשים משתלבות בהיקפים גדולים כמו ייעוץ משפטי, רפואה, הדרכה או משאבי אנוש, לא חל שינוי משמעותי בשילובן במוקדי קבלת החלטות. 

ורק 3 נשים מנהלות חברות הנכללות במדד ת"א-125 (2.4%). 

ואנחנו מכירים את המספרים בזירה הפוליטית. 

ועל המספר הנמוך של הנערות והנשים במקצועות ה STEM בתיכון, בצבא, באקדמיה ובהייטק אתם יודעים בוודאי טוב ממני.
מניחה שאין צורך שאמשיך.  

מה שאומר שאפשר כנראה להשיג גיוון ברמות הכניסה אבל שמאד לא פשוט לייצר הכללה והוגנות שיאפשרו לנשים לשגשג ולהגיע לעמדות השפעה וקבלת החלטות ולארגון לקבל החלטות טובות יותר ומיצוי מיטבי של ההון האנושי. 

ובכלל לא בטוח שאנחנו עוסקים בזה מספיק.

ובמילים אחרות, הסרת מגבלות הכניסה אינה מספיקה כדי לטפל בחסמי השגשוג (דקה ונדבר על חסמים ומגבלות).

ואנחנו מתחילים להבין שהשתכללנו. יצרנו ממד נוסף בהסתכלות שלנו על שילוב נשים. לזכות הפרט לשוויון הזדמנויות נוסף האינטרס הציבורי החשוב לא פחות, בארגונים טובים יותר ובמיצוי מיטבי של הון אנושי.

עם הזמן, הלכה והתחדדה אצלי ההבנה שאנחנו לא מודעים מספיק שהנושא הזה, של "נשים", הוא לא אתגר של נשים. הוא כשל שוק חברתי-כלכלי שעל כולנו, גברים ונשים, ארגונים ותאגידים, לעשות מאמץ לתקנו.

ולא בשביל הנשים. גם. אבל בעיקר כי זה טוב לנו. כחברה. כארגונים. כתאגידים. 

ואנחנו מאד פעילים, ולפעמים ממש גאים, בהעברת נטל האחריות לשינוי המצב לנשים. תראו כמה אנחנו עסוקים בהעצמת נשים, מנטורינג והכשרתן לכהונה במשרות בכירות. 

אבל כמה משאבי תקציב, זמן וחשיבה אנחנו משקיעים ביצירת תרבות ארגונית מכלילה והתנהלות הוגנת? כזו שתדאג לשכר שווה גם לנשים שפחות טובות במשא ומתן על תנאי השכר שלהן? שפועלת באופן אקטיבי לאתר ולעודד נשים שיכולות אבל לא מרגישות מספיק בטוחות להתמודד על קידום? על תרבות דיונים מכלילה, שתועיל גם לנשים, אבל גם לרבים  מאיתנו?

וכמה מאיתנו מבינים שיש נשים שלא מרגישות שהן זקוקות למישהו שילמד אותן לרוץ או ילווה אותן בתהליך התפתחות אישי לשפר את החולשות שלהן (מנטורינג), אלא למישהו לרוץ אתו. כזה שמזהה דווקא את החוזקות שלהן ויהיה לו אינטרס לפעול לקידומן בזכות חוזקות אלה בדיוק? (ספונסרינג).


משיח של מגבלות לשיח של חסמים

העתירות שהוגשו לבג"צ בנושא פתיחת יחידות צה"ליות שונות לנשים, עוסקות בעיקר במגבלות. 
שילוב נשים במוקדי קבלת החלטות, בצבא או מחוצה, קשור יותר לחסמים. 
מדובר בשני עולמות שונים של מעצורים. 

ניישר רגע קו, 

מגבלה – מעצור פורמאלי, בדרך כלל חוקי או נוהלי, על פני השטח, גלוי ומוצהר, מוגדר וברור. מגבלה ניתנת להסרה בהחלטה. 

חסם – מעצור מתעתע וחמקמק, לא פורמאלי, מצוי ברובד עמוק וסמוי, לא מודע ולא מוצהר, פעם רבות פרדיגמטי. טיפול בחסם כרוך בתהליך ארוך שנים ליצירת אוריינות לקיומו ולהתמודדות עימו.  

פתיחת אפשרויות הכניסה לנשים קשורה יותר בהסרת מגבלות. אפשרויות השגשוג שלהן לאחר שנכנסו, קשורות בעיקר לטיפול בחסמים. 

שוויון הזדמנויות מהותי אינו עוסק רק באפשרות הכניסה. הוא עוסק גם באפשרות לשגשוג ומיצוי פוטנציאל עבור נשים שכבר נכנסו. 

לדעתי, היום הפערים נמצאים בעיקר בעולם החסמים ופחות בעולם המגבלות. 


משיח זכויות לשיח אינטרסים

עכשיו בואו נחשוב רגע על אחריות סביבתית. 

זה לא שאנחנו צריכים לשמור על איכות הסביבה רק כי זה טוב לסביבה. גם.  

אנחנו צריכים לשמור על איכות הסביבה כי זה טוב לנו. כי זה טוב לילדינו ונכדינו. כי זה אינטרס שלנו כבני אדם, כציבור, כחברה.  כאנושות.  

עכשיו תחליפו את המילים "איכות" ו"סביבה" במילים "שוויון הזדמנויות" ו"נשים" ותראו שזה עובד בדיוק אותו דבר. 

אנחנו צריכים להבטיח שוויון הזדמנויות לנשים כי זה טוב לנו. כי זה טוב לילדינו ונכדינו. כי זה אינטרס שלנו כבני אדם, כחברה. כאנושות. 

והנה השתכללנו. משיח זכויות לשיח אינטרסים. 

וככה התגבש אצלי המושג אחריות המגדרית.

אחריות מגדרית: חשוב להכיר, כדאי להשתמש, רצוי להעביר הלאה

אחריות מגדרית היא שם כולל לעקרונות המדיניות, ההחלטות, התהליכים והפרקטיקות שתכליתם לייצר גיוון, הוגנות והכללה מגדריים בפעילות ממשל, ארגון או תאגיד.

לאחרונה אושר המושג שפיתחתי לשימוש על ידי האקדמיה ללשון העברית ואתם יכולים לקרוא גם את הערך שיצרתי בויקיפדיה.
והכי מומלץ – שתתחילו לדבר אותו. 


אז במה בדיוק אני עוסקת?

אני מייצרת ערך לארגונים באמצעות אחריות מגדרית (כמפורט בטור הראשון). 
תמיד מומחית, לרוב מפצחת, לפעמים מהנדסת, לעיתים שוברת ו - ONCE IN A FULL MOON גם קוסמת!


בפעם הבאה ננסה לעשות סדר במרכיבי האחריות המגדרית: גיוון, הוגנות והכללה (Diversity, Equity & Inclusion).