בשביל מה אנחנו צריכים להעסיק בוגרי תואר ראשון במדעי המחשב אם האקדמיה עושה להם רק נזק? כדאי לכם לשמוע את דעתה של אנה בורשטיין בנושא, ולפני שאתם מתעצבנים, תקראו עד הסוף.
הפעם אני רוצה להביא לכאן דיון שניהלתי רבות סביב שולחן ארוחת הצהריים בעבודה, דיון סוער, שהדעות סביבו חלוקות - השכלה אקדמאית והייטק.
למען הדיוק, אדגיש שהנושא אינו מתייחס למקצועות חופשיים, אלא למקצועות התוכנה ודומיהם בתעשיית מערכות המידע.
ההורים שלנו חינכו אותנו שכדי להצליח חייבים ללמוד לימודים אקדמאיים ולהחזיק בתואר רשמי ומכובד.
האוניברסיטאות והמכללות הן יעד והלימודים אמצעי להשגתו. הורינו לא בחלו באמצעים לסייע לנו להגיע לשם, מורים פרטיים, שיעורי תגבור, קורסי פסיכומטרי והשלמת בגרויות.
זה היה ברור כשמש שהצלחה מקצועית ועצמאות כלכלית תלויה בהישגים אקדמאיים.
וכך גם אני, כמו רבים מבני דורי, הסבתי להוריי גאווה והשלמתי 18 שנות לימוד.
עם השנים, הניסיון המקצועי, עבודה לצד מגוון אנשים וניהול של מגוון אנשים, הגעתי למסקנה חד משמעית - לימודים אקדמאים הם בזבוז של זמן וכסף בדרך לעבודה בהיי טק. וכמנהלת שגייסה וקלטה לא מעט ג'וניורים בסיום לימודיהם, אעז ואומר שהאקדמיה אף עשתה להם נזק.
חלקכם בטח מזדעזעים ולא רוצים להמשיך לקרוא, אולי אפילו כועסים על השטויות האלה שאני כותבת, בדיוק כמו הדיונים הסוערים סביב שולחן ארוחת הצהריים.
האקדמיה מנותקת מהעשייה והתעשייה ועם השנים הניתוק הזה הולך ומחריף.
סגל ההוראה במוסדות אקדמאים, מורכב ברובו מאנשי סגל ומעט מאד אנשי מקצוע בעלי ניסיון ממשי.
וכשאני אומרת אנשי סגל, הכוונה לאנשים שהעבודה שלהם, 100% מהזמן, זה לעבוד באקדמיה, ללמד בשילוב עם לחקור. ואיזה מחקרים בדיוק נעשים בתחומי מערכות המידע ועד כמה הם באמת רלוונטיים או מקדמים את התעשייה או תורמים לרמה המקצועית ולידע המקצועי של המרצה, התשובה היא מעט מאד.
בנוסף, כמו שכולם יודעים, תעשיית ההיי טק משתנה באופן שוטף ובקצב גבוה - אתגרים חדשים, טכנולוגיות וכלים חדשים, מתודולוגיות עבודה ודיסציפלינות שמשתנות. גם למי שחי ונושם את התעשייה, קשה מאד להישאר מעודכן ולעמוד בקצב השינויים. אז איזה סיכוי יש לאנשי אקדמיה?!
אז לא רק שהקורסים המקצועיים לא עדכניים למציאות של השוק, גם התארים האקדמאיים עמוסים בקורסים לא רלוונטיים שמאריכים משמעותית את הלימודים ולא משרתים את הסטודנטים בשוק העבודה בו הם משתלבים לאחר מכן.
בתור מהנדסת תעשייה וניהול, שהתחילה את הקריירה שלה בתחומי התעשייה הקלאסיים ועסקה בארגון ושיטות ולאחר מכן עשתה את המעבר לעולם מערכות המידע והדאטה, מעולם לא נזקקתי להשתמש בידע שלי מלימודי חדו"א 1 וחדו"א 2 ובטח לא אלגברה למתקדמים או פיזיקה 2,1 ו-3. למען האמת, גם אין בידיי שום ידע מקורסים אלה, כי מלבד לשרוד אותם ולעבור את המבחן לא באמת הבנתי כלום, אבל השקעתי יותר משנה מחיי כדי לשרוד קורסים לא רלוונטיים אלה ואחרים - איזה בזבוז.
והנזק האמיתי שיוצרת האקדמיה, זו תפיסת מציאות מעוותת אצל הסטודנטים. בוגרים שמסיימים את לימודיהם, מגיעים מאד מגובשים לגבי מה הם רוצים להיות ומה הם בשום פנים ואופן לא מוכנים לעשות כי זה מתחת לכבודם. יש להם תפיסות מציאות מעוותות לגבי מה "נחשב" ומה פחות והם בונים לעצמם יעדים מקצועיים מבלי שהם בכלל מבינים את המקצוע ואת העבודה.
אין עובד ג'וניור שסיים את לימודיו ומסוגל מיד להתחיל לעבוד. לוקח בערך שנה של on the job training בשביל להכשיר את העובד למציאות של התעשייה. בשנה הזאת העובד לומד, מתפכח, מחשב מסלול מחדש למול המציאות החדשה ולרוב בערך בשלב שהוא בשל להתחיל לעבוד באמת ולתת תפוקה, הוא עוזב לעבודה הראשונה שלו באמת.
ההמחשה הכי טובה לקיבעון סביב לימודים אקדמאים, זה שכשאנשי מקצוע אחרי שירות צבאי בתחום מערכות מידע, תחום הפיתוח תחום תשתיות ותפעול משתחררים מהצבא ונרשמים לתארים בתחום, כגון מדעי המחשב. למה? הרי לא רק שיש להם את הידע, יש להם גם את הניסיון המקצועי, ואין לי ספק שיש לא מעט דברים שהם יכולים ללמד את המרצים שלהם. אז למה?
עם השנים נוכחתי גם שעובדים אוטודידקטים, שלימדו את עצמם לבד דרך מגוון ערוצים א-פורמליים או באמצעות קורסי אונליין, הם עובדים בעלי רמת מסוגלות גבוהה יותר ויכולת חשיבה עצמית ויוצרת. יוצאי אקדמיה בתחילת דרכם הרבה יותר שבלוניים וחסרה להם עצמאות מחשבתית, חלקם לא מצליחים להיפטר מזה גם בהמשך החיים המקצועיים שלהם.
ועכשיו לאתגר האמיתי.
גם אם אתם מסכימים איתי וגם אם אולי הצלחתי לשכנע כאן, זה לא עוזר עד שמנהלים ומעסיקים לא ישנו את הסטנדרט שלהם. כל עוד תיאורי משרה ימשיכו להכיל דרישות לתארים אקדמאיים וכל עוד מנהלים בשרשרת מקבלי ההחלטות לגבי גיוסים ימשיכו להעריך מועמדים לפי לימודיהם האקדמאיים, המציאות הנוכחית תמשיך להתקיים כי איפה שיש ביקוש, יהיה גם היצע.
הדיונים הסוערים סביב שולחן ארוחת הצהריים לימדו אותי שקשה לשנות דעה ואמונות של אנשים, יותר קל לעשות שינוי באמצעות עשייה בשטח ודוגמה אישית. בשנים האחרונות, התעקשתי לא להכניס דרישות של לימודים אקדמאיים בתיאורי המשרה שפירסמתי. היעד הבא שלי הוא להצטרף לסגל הוראה כמרצת חוץ במוסד אקדמי ולנסות להשפיע על המערכת מבפנים, אבל בינתיים מסתמן שזו משימה כמעט בלתי אפשרית.
מומחית בתחום ה-Data, שאוהבת לאתגר עם הצגת זוויות נוספות של המציאות דרך הנתונים, שתמיד יש לה מה להגיד וששנים כבר כותבת למגירה בסתר.
מאמרים נוספים
